דאג וטוני מחזירים אותך ל-31 בדצמבר 2005. למה התחלת לכתוב את הבלוג?

"די, נו, כולם יודעים".

תתפלאי

"מתפלאת. ב-4 מילים: כי הייתי מאוד מתוסכלת. תקציר מנהלים: רציתי לערוך את 'רייטינג'. לא קיבלתי את התפקיד. כנראה לא הייתי מספיק מוכשרת/ מגניבה/ צעירה לדעת עופר נמרודי. בנוסף, היה לי גם אירוע מעיק עם דנקנר בעניין דומה. פתחתי בלוג כאקט ספונטני, בהחלטה של רגע, בלי לדעת בדיוק מה אני עושה".

על מה חשבת כשנתת לבלוג שם של להקה פופולרית. אמממ, פופולרית למחצה. לא פחדת להיתבע?

"מי חשב? לא חשבתי על כלום. לא הבנתי מה אני עושה. הייתי שיכורה. לא, סתם, נו, פתחתי בלוג בהבלחה של שנייה, בלילה האחרון של 2005. חשבתי שאני כותבת לעצמי. מי בכלל ידע מה זה בלוגים, מה זה בלוגוספירה, מה המשמעות של כל זה. זה נראה לי כמו לתת כותרת בעיתון, אולי כותרת שער, אבל לא יותר מזה".

מאמינה שעברו 5 שנים?

"לא, לא ממש. מצד אחד, זה נצח, מצד שני, כל השתלשלות האירועים נראית כמו חלום משונה, משהו שלא היה בתכנון או בכיוון ברגע שפתחתי את הבלוג.

"מצד שלישי, אני עמוק בשגרה יומיומית, כך שמה שנראה לי פעם פלא טכנולוגי הפך במהלך הזמן לחיים הכי בנאליים שאפשר לדמיין.

פרטי.

"קמה בין 5:00 ל-6:00. תלוי בהתנהלות חיי לילה/יום קודם. בעיניים חצי עצומות ניגשת לדלת לקחת את העיתונים. עד שאילפתי את השליחים לשים את העיתונים ליד הדלת הנשמה יצאה לי.

"מניחה אותם על הרצפה (בית קטן, כן?). מתיישבת ליד המחשב, קוראת מיילים. עונה לדחופים ולאהובים. קוראת טוקבקים. עונה אם יש לי משהו דחוף לומר. עוברת לפייסבוק לראות אם יש לי הודעות משמעותיות יותר מהזמנות לאירועים אליהם לעולם לא אגיע או מהצעת חברות ממוכרת תכשיטי פימו.

"מכינה ארוחת בוקר (2 פרוסות עם דבש, יוגורט עם קורנפלקס, נס). בימים קשים כל הטקס הזה לוקח שעה.

"מתחילה לדפדף, לנסות להבין מי נגד מי. לפעמים אני בוהה, לא מבינה מה קורה, מה קוראת, או מה יש לי להגיד על זה. לפעמים התמונה מתבהרת מהר, ואני שופעת טענות כרימון מהשנייה הראשונה.

המעבר בין הפלטפורמות השונות לא עשה לך טוב, לדעת רבים.

"אני מודה, זה נכון מכל בחינה שהיא. כל מעבר כזה היווה טלטלה עזה ולא נעימה לבלוג ולקוראים. הבאסות הטכנולוגיות מורידות אותי בכל פעם מחדש ביגון שאולה.

הוסיפי לזה את עניין לחם עבודה, תת המדור החשוב שהתמסמס פה, ותביני.

"הבשורה הטובה היא שאני מקווה שהכל יחזור לקדמותו בקרוב מאוד".

אז למה עברת?

"בכל פעם מסיבה אחרת: אחרי חצי השנה הראשונה בישרא-בלוג, כי TheMarker חשקו בשירותיי תמורת כסף לקראת פתיחת TheMarker קפה.

"לאורנג' עברתי משם כי הציעו לי יותר כסף. כה פשוט.

"לאייס עברתי מרצוני ומיוזמתי מאחר שלא ראיתי את הדברים עין בעין עם מעסיקיי באורנג'".

ומה, הגעת אל המנוחה והנחלה?

"המקום היחיד אליו אעבור מאייס יהיה, אם בכלל, לפלטפורמה משלי, או לבית אבות".

מהי הפלטפורמה הכי נעימה שהיית בה?

"ישרא-בלוג, אבל אולי זה בגלל שהייתי קלולסית, וייתכן שהפלטפורמה כלל לא הייתה עומדת במבחן המציאות העכשווית. כלומר, יש מצב שרק הנוסטלגיה מדברת מגרוני".

כמה זמן נמשכת כתיבת כל פוסט?

"לא עניתי על השאלה הזו 1,000 פעם?".

ענית, אז מה?

"את יודעת שאני שונאת לחזור על עצמי".

אז תתאמצי. לא תחגגי שוב חמש שנים בקרוב.

"בין 3 ל-10 שעות בערך. הקצה העליון הוא בשבתות. בזמן שאתם ישנים, מתחבקים, שותים אספרסו, רודפים אחרי הילדים או ממנגלים.

"אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לכל האופרציה הזו אלמלא היה לי שעון ביולוגי ייחודי: אני קמה מאוד מוקדם כל יום. גם בשבתות. ככה זה, מנגנון טבעי בו התברכנו, או קוללנו, אני וכל מי שאוחזים באותה ערכת גנים. כך שאני מנצלת את הכישרון הטבעי הזה (גם) לצורכי הבלוג".

אז את פנויה רוב היום?

"לכאורה. עד שהכל נגמר כבר כמעט צהריים, עם תיקונים, הגהות, קישורים בפייסבוק ובטוויטר, שיחות מאנשים עצבניים, תקלות, באגים וכאלו.

"ואז אני צריכה להתארגן ככל אדם מהיישוב ויאללה, סידורים, פגישות, הרצאות, ותחקירים וכתיבה ויוגה ואופניים והליכות".