ברימקס מדווחים על גידול בפעילות גם בפריפריה: אשקלון - תשואה של 10%
מסיכומי המחצית הראשונה של 2008 ברשת התיווך רימקס עולה כי חל גידול בפעילות גם בערי הפריפריה שנמצאים מחוץ לאזור הביקוש שבין חדרה לגדרה.
בנהריה, למשל, חלה עלייה של 117% במספר העסקאות בהשוואה למחצית המקבילה בשנה שעברה, באשדוד 90%, באשקלון 78% ובעפולה 250%.
"אשקלון היא העיר האחרונה בקו החוף שעדיין ניתן לקנות בה דירת יד שנייה ב--600 או 700 אלף שקל, למי שמחפש דירה עם נוף לים", אומר אסי תמיר, זכיין רימקס באשקלון. לדבריו, ניתן כיום להשיג תשואה של 10% על דירות באזורים החלשים בעיר, דוגמת שכונת שמשון.
המשקיעים שגילו את הפוטנציאל הם בעיקר תושבי חוץ אנגליים שמשכירים את הנכסים בעיקר לאוכלוסייה רוסית.
"בניגוד לצרפתים המעדיפים לרכוש נכסים בקרבת הים, האנגלים מחפשים השקעה שתניב להם תשואה", הוסיף תמיר.
כך, למשל, דירת 3 חדרים יד שנייה 65 מ"ר בשכונת שמשון נרכשה על ידי משקיע אנגלי ב-200 אלף שקל והושכרה לעולים מרוסיה ב-1,600 שקל לחודש.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
