סרגון תספק תקשורת IP אלחוטית בחבר העמים
סרגון נטוורקס (סימול: CRNT), ספקית פתרונות תקשורת בקצבים גבוהים לדור הבא של רשתות אלחוטיות מדווחת היום, כי חברת דלתאנט (DeltaNet), ספקית שירותי האינטרנט המובילה בגרוזיה, מתחילה את השלב השלישי של פריסת פתרונות סרגון. אלה מאפשרים לדלתאנט מתן שירותי אינטרנט אלחוטיים מתקדמים לצד צמצום עלויות תפעוליות.
פריסה זו של פתרון ה-FibeAir IP-MAX של סרגון היא הראשונה מסוג גיגהביט אית'רנט Gigabit Ethernet באזור חבר העמים. פתרון זה מאפשר לראשונה תקשורת אלחוטית בנפח תעבורה עצום של 800 מגבייט לשנייה. השלב השלישי בפריסת הפתרון כולל גם את הטמעת ה-FibeAir 1500 HP של סרגון, ומאפשר טווח כיסוי ארוך טווח של 104 ק"מ.
פאתה קיקודזה, מנכ"ל דלתאנט, אומר כי "דלתאנט בחרה את משפחת מוצרי ה-FibeAir של סרגון עבור כל שלושת השלבים של פריסת הרשת שלנו משום שהם מאפשרים הענקת שירותי אינטרנט אלחוטיים מתקדמים בעלות-תועלת אטרקטיביים", הוא מוסיף, כי "לאור הביקוש הגובר של לקוחותינו לחיבור מהיר יותר לשירותים מתקדמים הצורכים פס רחב, מוצר ה-FibeAir IP-MAX של סרגון מספק לדלתאנט מענה לצרכים המיידים כמו גם להרחבה עתידית של הרשת בעקבות ביקושים הולכים וגדלים".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
