היה נחמד, היו תשואות, מה עכשיו - מי יודע?

הבחירה של עמיר פרץ לרשות מפלגת העבודה היא המהפך הפוליטי המשמעותי ביותר מאז 1977. מבחינת הבורסה התל אביבית, יש משמעות עיקרית אחת - חוסר יציבות וחוסר בהירות גדול - בדרך כלל זה מתורגם לירידות. קשה להפריז בלדמיין את ההשלכות האפשריות. הבוקר יופנו עיניים רבות אל אזור הכסף ברחוב אחד העם 54 בשעה 9:45 בבוקר. הברומטר הזה עובד מהר מאוד.

נצחונו העצום של עמיר פרץ, הוא למעשה בחירה במי שמבקש לקבע בחוק שכר מינימום שכר של 1,000 דולר בחודש, על כל האבטלה (חוץ מבגופי ההסתדרות שהוא עומד בראשה) המשתמעת מכך. זאת בחירה באיש שרוצה לצאת עכשיו ומהר מהממשלה, האיש שיתמודד מול שרון ולפיד להנהגת המדינה בבחירות הקרובות, האיש שלא רוצה לשבת עכשיו בממשלה, אך מעדיף לצנוח כראש הממשלה - גם אם לא היה שר מימיו. זאת בחירה במי שלא היסס להשבית את המשק, כולל הנמלים, כולל כל אמצעי התעשייה, בכדי שעובדי רשויות מקומיות שלא עבדו כמעט בימי חייהם, יקבלו את השררה.

בוחרי העבודה החזירו אותנו לעידן הסוציאליסטי של מפא"י, בדיוק בימים שבהם צרפת - אחת המדינות עם תקציבי הרווחה המפוארים ביותר באירופה עולה בלהבות - בגלל... פערים חברתיים. ברוך הבא לישראל שנת 2005, כצנלסון וגורדון זה כבר לא רק רחוב ובריכת שחיה. מישהו עשה להם סיאנס אמש במפלגת העבודה, והמדינה קיבלה את האמ-אמא של המהפך.

לא ברור מה יקרה בבורסה היום, לא ברור מה יקרה בה בשבוע הבא. לא ברור מה יקרה לכלכלה הישראלית, לא ברור מה יקרה לפוליטיקה המקרטעת שלנו. לא ברור איך תראה הממשלה הבאה. לא ברור איך תראה הכנסת הבאה. מה שכן ברור - זה שחוסר הודאות הגדול שנפל באבחת עוד פאשלה של שמעון פרס, הוא הכשלון ההיסטורי של מפא"י, שלא ידעה לבנות יורשים ותמיד הופתעה מ"מהפכים". הכלכלה אחרי המהפך הקודם נכנסה להיפר-אינפלציה.

עמיר פרץ בראשות מפלגת העבודה, זה סיומה של מפלגת העבודה כפי שהכרנו אותה. ההסתדרות צחקה על כולם. בריתות הבריונים מהנמלים וממשרדי הממשלה, אלה שרוצים להשאר בטוחים, כשארבעה וחצי אנשים עמלים קורעים את הנשמה בשביל לשלם את המיסים שיקיימו אותם, כל אלה - ניצחו. מאות האלפים ניצחו את המיליונים. זה הולך לעלות לנו מיליארדים.

בוקר טוב, מדינת ישראל. מכאן - הכל השתנה. שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה. שוב פעם.