לתזונה לא בריאה יש אינספור השלכות מזיקות על מערכת הבריאות, חברות עסקיות, רשויות מקומיות וארגונים אחרים – כאשר את הנזקים מרגישות הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך כל חברה וכל ארגון שמעסיקים עובדים. אז כיצד נראה תג המחיר הארגוני של תזונה מזיקה – ואיך ניתן להתמודד איתו? סיכמנו עבורכם את כל מה שצריך לדעת על הנושא.

אוכלים מזון לא בריא וחוסכים כסף – האומנם?

המחשבה המקובלת גורסת כי מוצרי מזון בריאים יותר הם גם יקרים יותר. למעשה, לא מדובר במיתוס מופרך – אלא במציאות שאותה ניתן לפגוש בכל סופרמרקט או חנות מכולת. סל קניות בריא ומזין יותר יעלה סכום כסף משמעותי יותר מאשר סל בריא פחות שמלא במוצרים מעובדים, עתירי פחמימות ממכרות ובשומן טראנס.

“סל קניות בריא ומזין יותר יעלה סכום כסף משמעותי יותר מאשר סל בריא פחות שמלא במוצרים מעובדים.” קרדיט: freepik

ניקח לדוגמה את אגף הדגנים והפחמימות בסופרמרקט: לחמים, לחמניות, פיתות, פסטות ועוד הרבה מוצרים אחרים. מחקרים מראים כי מוצרים שעשויים מדגנים מלאים – שנחשבים למזינים ובריאים לאין שיעור לעומת קמח לבן – יקרים הרבה יותר. פערי המחיר הללו משמשים חסם שמונע מאוכלוסיות רבות לצרוך דגנים מלאים ולוותר על הקמח הלבן.

• המעבר של חברות הייטק לתזונה בריאה ואיך זה קשור לגימיק ׳אופני שייק׳
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הסיבות לכך מגוונות ונעות בין קושי בעיבוד דגנים מלאים, ביקוש נמוך יותר והבדלי מיתוג ושיווק. היקף הייצור הוא כנראה הגורם המשמעותי ביותר לפערי המחיר. אחד הכללים הבסיסיים ביותר בכלכלה אומר כי ייצור רחב יותר מקטין את עלות הייצור של יחידה בודדת. זה עיקרון די פשוט. נניח שאנחנו רוצים לייצר מכונית אחת. נצטרך להקדיש שעות ארוכות לסיור בין מפעלים, לשכור מהנדסים ופועלים מיומנים שיבנו את המנוע, לייבא חלקים שונים ממדינות זרות – מה שיגרום למחיר המכונית להאמיר לשמיים. אבל אם נרצה לייצר אלפי מכוניות – נוכל פשוט להקים מפעל. בשיטת פס ייצור נוכל לחסוך הרבה מהעלויות. כך מחיר המכונית הסופי יפחת משמעותית. אם נחליט לייצר מיליון מכוניות – המחיר יפחת עוד יותר.

זה נכון גם לגבי ייצור מוצרי מזון. קיים שוק ענק ובינלאומי לצריכת קמח לבן על סוגיו השונים. דגנים מלאים נהנים מביקוש נמוך יותר ולכן עלויות הייצור שלהם גבוהות יותר. זה נכון גם לגבי מוצרי מזון אחרים. תחשבו כמה אנשים בארץ וברחבי העולם מעוניינים לצרוך ממתקים ושתייה מתוקה. עכשיו תשוו את פלח השוק הזה לקהל היעד של מוצרים בריאים יותר כמו חטיפי שיבולת שועל או מיץ סלק.

בנוסף, במדינות רבות – ובמיוחד בארצות הברית – הממשלה מסבסדת באופן יזום את החוות החקלאיות שמייצרות את מוצרי המזון הנפוצים. חיטה, תירס ותפוחי אדמה – כל אלו מקבלים סובסידיות עצומות מהממשל הפדרלי בארצות הברית, במטרה להפחית את עלויות המזון של הצרכן הפשוט. חלופות בריאות יותר לא זוכות לסובסידיות הללו – וכך מחיריהן מתייקרים.

מחקר אמריקני הראה כי תפריט תזונה בריא עולה 1.5 דולר יותר בכל יום בהשוואה לתפריט בריא פחות. ההבדל הזה אולי נראה לנו שולי, אבל על גבי חודש שלם הסכום הזה הופך ל-45 דולרים לאדם. אם נחשוב על משפחה בת ארבע נפשות – המעבר לתפריט בריא יותר יעלה 180 דולרים בחודש, כלומר כ-580 ש"ח. למעט מאוד משפחות – ובייחוד לא משפחות מהמעמד הנמוך – יש את היכולת להוציא את הסכום הזה.

"מחקר אחד טוען כי הרגלי תזונה לא בריאים עולים לכלכלה האמריקנית ב-50 מיליארד דולרים בשנה. " קרדיט: Freepik

אבל האמת היא שעלות הקניות בסופר היא בכלל לא הסעיף הכלכלי המרכזי של תזונה לא בריאה. ההשפעות המרכזיות של בחירות התזונה שלנו נמדדות ברמת המאקרו: הטיפולים הרפואיים, ימי המחלה הנגרמים כתוצאה מתזונה לא בריאה והשפעות הסוציאליות ברמת המדינה.

מחקר אחד טוען כי הרגלי תזונה לא בריאים עולים לכלכלה האמריקנית ב-50 מיליארד דולרים בשנה. הסכום הזה מתבסס על חישוב של 300 דולרים לאדם שצורך תזונה לא בריאה בשנה – שכולל ברובו הוצאות בריאות מנופחות בהשוואה לאדם שבוחר בתפריט בריא יותר.

הוצאות בריאות מוגדלות אלו נובעות מהנזקים הבריאותיים החמורים של תזונה לקויה. תפריט לא בריא שכולל כמויות גבוהות של פחמימות ממכרות מגביר בצורה ניכרת את הסיכוי למחלות כמו השמנת יתר, מחלות לב, סוכרת ולפחות 13 סוגים שונים של סרטן. מחלות אלו פוגעות בהרגלי העבודה של האדם הפשוט, מגדילות את מספר ימי המחלה שהוא צורך – ומקטינות את הפרודוקטיביות שלו ברמה היומיומית. לפי אחד המחקרים, הנזק לכלכלת ארצות הברית מהמחלות הנלוות לתזונה לא בריאה מגיע ל-16 טריליון דולרים על פני 9 שנים בלבד.

במכון אברהמסון שמפעיל תוכנית מוצלחת לגמילה מסוכר ופחמימות ממכרות ערכו סקר נרחב בנוגע להרגלי התזונה של הציבור הישראלי, שהראה כי הישראלי הממוצע מעוניין להפחית את צריכת הסוכר והפחמימות הממכרות שלו – אך לא מסוגל לעשות זאת בכוחות עצמו. 17 אחוז מהנשאלים ניסו להימנע לחלוטין מצריכת סוכר – ואילו 65 אחוזים מהנשאלים ניסו להפחית את צריכת הסוכר. מרבית הנשאלים ענו כי הם צורכים ביום עד 10 כפיות סוכר – והעריכו כי הצריכה המומלצת היא עד 4 כפיות סוכר. כלומר, רוב הישראלים מאמינים שהם צורכים כמויות סוכר מופרזות – ומעוניינים להפסיק זאת.

"בשנים האחרונות גוברת הפופולריות בעולם של תכניות WHP, ראשי תיבות של Workplace health promotion", מסביר אהוד אברהמסון. "תכניות אלו נועדו לשפר את הרגלי הבריאות של העובדים בארגון – מתוך התובנה ששיפור זה יוביל גם לחיסכון כספי ניכר לארגונים. עובדים בריאים יותר הם עובדים יעילים ואפקטיביים יותר – ותכניות WHP מסוגלות לחלל שינוי מהותי בהיבטים אלו".

אהוד מסביר שארגונים רבים החלו להעניק לעובדיהם כלים שעוזרים לסגל אורח חיים בריא שתורם לבריאות הפיזית, הנפשית ומבטיח לארגון עובדים פרודוקטיביים וחיוניים, ומוסיף, "מכון אברהמסון לגמילה מפחמימות ממכרות וסוכרים נהנית משיעורי הצלחה גבוהים במיוחד של למעלה מ-90 אחוזים. בשנים האחרונות עבדנו עם כמה מהחברות הגדולות במשק, במגוון סקטורים בולטים, על מנת לבנות תכניות ארגוניות שיעניקו לכלל עובדי הארגונים את הכלים שנועדו ליצור שינוי חיובי בהרגלי התזונה שלהם".

תכניות WHP זכו בעבר לחותמת המלצה מצד הרשויות הפדרליות בארצות הברית – ובמרכז ה-CDC ממליצים לארגונים להקים תכניות מסוג זה כדי לתת מענה להיבטי תזונה ובריאות גם ברמה העסקית והארגונית. כיום כבר ברור שאת המחיר של תזונה לא בריאה לא משלם רק האדם הפשוט – אלא גם ובעיקר המעסיק והמדינה.