על סיפור בלעדי: האם מדובר בהסדר כובל שחוסם מידע אמיתי?

לפני מספר שבועות הזדמן לי לשוחח עם אחד מהכתבים בכלי תקשורת מוביל, בעניין שנגע לאחד הגופים להם אני מעניק ייעוץ משפטי. מערך התקשורת של אותו גוף הפיץ למספר כתבים במספר כלי תקשורת הודעה בדבר פניה שהגיש אותו גוף לממונה על ההגבלים העסקיים. הסיפור על פניו - ככל שאני יכול להעריכו אובייקטיבית - נשא ערך חדשותי ממשי.

מאוחר יותר בחלופת SMSים בינינו, התחוורה לי מציאות מטרידה. "זה סיפור טוב רק אם הוא בלעדי", סימס לי אותו כתב, "ואני כבר הבנתי שהוא נשלח לעוד כתבים" המשיך. "אז?", שאלתי בהשתוממות. הרי הדעת נותנת שאם הסיפור טוב, הרי שכדאי להביאו לעיונם של הקוראים, גם אם קוראים של עיתונים אחרים יחשפו אליו, רחמנא ליצלן. "אז לא מעניין", השיב נחרצות הכתב. "חבל", עניתי. "חשבתי שחדשות לא בהכרח תלויות בבלעדיות". "לא אצלנו" הבהיר הכתב בתשובה. מאוחר יותר, בשיחה טלפונית בינינו שאני יזמתי כדי לחדד את הבנתי את המדיניות המטרידה הזאת, אמר לי הכתב "אני כותב רק ידיעות בלעדיות, אלא אם כן זה רצח רבין".

הדוגמה הזאת אולי קיצונית מעט, אך משקפת כאמור מציאות מטרידה. היא החזירה אותי בזיכרוני לנושא זה שעסקתי בו לפני מספר שנים מול הרשות להגבלים עסקיים. אז ביקשתי מהרשות לבחון בפניה שהעברתי מטעם תנועת 'הצלחה' את חוקיות מנגנון הבלעדיות של ידיעות חדשותיות. הפניה נעשתה אז בסמוך לשידור כתבה בלעדית בעניין יחידת צילומי הטילים של צה"ל ששידרה חברת החדשות של ערוץ 2. טרם השידור, עתרה 'חדשות 10' לבג"צ בניסיון למנוע את שידור הכתבה על בסיס טענות שונות, אך לא הצליח לעצור את שידור הכתבה ולחילופין לקבל את החומרים הבלעדיים לידיו. מאוחר יותר, עלה עניין מעניין נוסף מהתנגדות 'חדשות 10' לאפשרות שהצלחה תעיין בעתירתה לבג"צ, כדי לקדם את בחינת פנייתה על הממונה על ההגבלים העסקיים - אך נניח לו לעת עתה.

בתחילה אנסה להסביר את הבעיה הבסיסית. רובנו מודעים לכך שלעיתים לא מעטות מתקיימים בין כלי תקשורת בישראל לבין גופים שונים המסוקרים על ידם, או העובדים בשירותם של אותם מסוקרים או גם עם מקורות אחרים שאינם מושא הפרסום, הסדרי בלעדיות שונים הנוגעים לתוכן חדשותי ואחר. אם כאן היו מסתכמים הדברים היינו מתנחמים בחצי נחמה. הבעיה העיקרית היא שלא פעם כוללים הסדרי הבלעדיות, מגבלות על היקף החשיפה וטיב השאלות שהגוף החדשותי רשאי לשאול או המידע שהוא מביא בפני צופיו/קוראיו/מאזיניו. לעיתים מצונזר כחלק מההסדר, רק חלק מהמידע ולעיתים נחשפים רק צדדים "חיוביים" הנוחים יותר למוסר המידע. כאן מדובר למעשה בהסדר סמוי שלא ניתן לו כמעט אף פעם גילוי נאות רצוני (כמה פעמים קראתם הבהרה בעיתון לפיה "סיכמנו עם המרואיין שלא נשאל אותו על חלקו בעבירות הלבנת הון" או "קיבלנו את הפרסום הזה בבלעדיות בתנאי שלא נספר שהחברה היא המזהם הגדול ביותר במזרח התיכון"? או אולי "יחצ"ן 'דחף' לנו את ידיעת הקידום חסרת הערך הזאת, כתנאי לקבלת חומרים אחרים בעלי ערך עיתונאי רב בבלעדיות").

נדמה לי שקשה יהיה להמעיט בחומרתם של הסדרים "מעוותים" אלו ונדמה כי בהסדרים האלה גלומה פגיעה משמעותית בטיב המוצר המסופק לציבור. הסדרי הבלעדיות מביאים גם לכך שלא פעם נגרמת השהייה של מסירת המידע לציבור מסיבות שונות, והמידע לא מגיע לצרכנים במהירות הראויה והרצויה. בשל כל הכשלים הללו, עולה החשש כי הסדרים אלו אינם עולים בקנה אחד עם הוראות מפורשות של סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988. מעבר לכך עולה כאן החשש להטעיה לפי הוראות חוק הגנת הצרכן - המגלם את הסטנדרט הצרכני הראוי ביחסים שבין עוסק המוכר מוצר או שירות לבין קהל לקוחותיו.

רשות ההגבלים, במקרה זה, כמו באחרים, סברה אחרת ממני. "משמעות קבלת עמדתך", נכתב במכתב התשובה הארוך שלה, "היא כי על הרשות להנהיג מדיניות אשר לא זו בלבד שלא תקדם את התחרות, אלא תפגע בה פגיעה אנושה. במקום שהגופים המתחרים ביניהם בהספקת ידיעות חדשותיות לציבור יתחרו על השגת ידיעות כאמור, אתה מציע מודל רגולטורי (שאיננו מכירים לו אח ורע בעולם), שבו תונהג שיתופיות בידיעות בין מתחרים. דומה כי דווקא המודל המוצע על ידך הוא הסדר כובל, שכן בבסיס הצעתך עומדת החלפה של תחרות חופשית בין ספקי חדשות בשיתוף פעולה ביניהם. במצב דברים זה, הרי שכרשות האמונה על שמירה וקידום התחרות בישראל איננו יכולים אלא לדחות את העמדה המוצגת על ידך".

המכתב המשיך והסביר כי "חלק נכבד מהתחרות בין ספקי החדשות השונים, בא לידי ביטוי בניסיון להביא בפני הצרכן מוצר חדשותי טוב, מקורי ומעניין יותר. התחרות ביניהם קיימת, בין השאר ברדיפה אחרי ידיעות, תחקירים, ראיונות, חשיפות וכיו"ב. זאת בכדי לשכנע כמה שיותר צרכנים לרכוש את מוצריהם, או במקרה דנא - לשכנע כמה שיותר צופים לצפות או להאזין למהדורות החדשות שלהן או לקרוא עיתונים שלהם... חיוב במסירה של ידיעות חדשותיות לכל כלי התקשורת במקביל יפגעו (אם לא יחסלו ממש) בתמריצי אמצעי התקשורת להתאמץ ולהשיג מידע, ויגרום לכך שכל מהדורות החדשות יציעו לצרכנים מוצרים שהם גם אחידים וגם ירודים. בכך תיגרם הלכה למעשה פגיעה בתחרות, פגיעה במגוון הידיעות החדשותיות במובאות לציבור ואפילו פגיעה בחופש הביטוי".

בזמנו - כמו היום - חשבתי שתפישת הרשות לוקה בכמה נקודות. ראשית, עולה ממנה כי עיקר עבודת העיתונאי היא קבלת מידע ממקורות חיצוניים שהם מושאי סיקור או נציגיהם, המוסרים אותו מרצונם. נדמה כי יש לשקול את האפשרות, מופרכת ככל שתהיה, שעיתונאים יבצעו עבודה עצמאית ותחקירית ויגיעו למקורות מידע לבד ובלי שימסרו להם בקומוניקט או על ידי יחצ"ן או מרואיין או נציג המסוקר. נדמה גם שעודף ומגוון רחב של מידע לגופי התקשורת השונים, לא יהפוך את המוצר לדל יותר וירוד יותר, אלא מגוון יותר ובעל מידה גדולה של אי תלות במקורות אינטרסנטיים. כך או כך - לא הסכמנו וכנראה נמשיך לא להסכים. לרשות אגב לא הייתה כל תשובה עקרונית לנושא ההסדרים המביאים למניעת אינפורמציה רלוונטית כתנאי לבלעדיות והיא הסתפקה בתשובה לפיה לא הובאו דוגמאות קונקרטיות לעיונה.

גם עו"ד צחי יגור, אחד מעורכי הדין המובילים בתחום ההגבלים העסקיים, נדרש לנושא בעקבות הפרסום אודות התלונה שהוגשה. במאמר שפרסם בגלובס ב-1 באפריל 2008, הסכים עו"ד יגור כי יש חשיבות לדיון בשאלה מתי הסדר לשידור בלעדי של ידיעה חדשותית, בין גופים המנהלים עסקים, יחשב כקרטל, אך סבר כי ככל שהסדר הבלעדיות הינו הסדר נקודתי, הרי שאין לראות בו הסדר כובל והשפעתו על התחרות זניחה. אז - כמו היום, קשה לי להסכים עם עמדה זו. ככל שההסדר נעשה בין בני אדם ותאגידים המנהלים עסקים, והשלכותיו היא הגבלת התחרות בכל הקשור למוצר או לשירות החדשותי המסופק לציבור על ידי כלי התקשורת המסחריים השונים, הרי שמתקיימת לכאורה פגיעה משמעותית באיכות המוצר או השירות החדשותי המוצע לציבור וזאת בשל קיומו של ההסדר הכובל שהושג בין הצדדים - המסקר והמסוקר (או המקור). הסדר זה מוכר בעגה המקצועית, כהסדר כובל אנכי בין ספק חומרי גלם ליצרן. זאת גם אם מדובר במקרה נקודתי.

כאשר רק גוף תקשורת אחד נחשף למידע או שרק גוף אחד מקבל גישה אליו, הרי שגם במקרה הנקודתי וביחס למידע הספציפי מתקיימת פגיעה משמעותית באיכות המוצר אותו מקבל הצרכן הסופי ובתחרות בין גופי התקשורת השונים. מדוע? משום שאלו אינם יכולים להביא מוצר חדשותי טוב יותר גם במקרה שיפרסמו את המידע שפורסם על ידי הגורם שקיבל בלעדיות, אחריו ובהסתמך על פרסומו. מידע חדשותי אינו מוצר כולל. כל ידיעה וכל אייטם הינם מוצר נפרד בפני עצמו. לא ניתן להתייחס לידיעה העוסקת בנושאים מדיניים-פוליטיים כאל ידיעה במדור התרבות, הספורט או בנושאי סביבה. מבלי לקבוע איזו מהן חשובה או נחוצה יותר, נדמה לי שכולנו מסכימים כי אלו אינם מוצרים תחליפים השקולים זה לזה. לכן - לא ברור בעיני במה מחליש עניין הנקודתיות את טיעון הפגיעה באיכות המוצר ומניעת התחרות. שיקולים "מרככים" או מאזנים שעו"ד יגור כינה "ערכים מפצים", כגון השאת רווחי גוף התקשורת או שיקולי נוחות, אינם יכולים לשמש צידוק לפגיעה המהותית האפשרית בצרכן, שיקול מהותי הגובר על כל השאר במקרה זה. גם העלמת מס או תרמיות צרכניות, גורמות להשאת רווחים של מבצעיהם, אך לא תינתן להם לגיטימציה בשל כך. אחת מהחובות הראשונות במעלה של גוף התקשורת כלפי צרכניו היא עצמאותו ואי תלותו, נכונות המידע המובא ושלמותו. העדפת טובת המסוקר על טובת הציבור היא הנובעת מגישה זו. נדמה לי כי רבים יסכימו, שלמעט במקרים מיוחדים וחריגים, מדרג זה אינו המדרג הראוי והרצוי.

אם כן - הרשות בחרה שלא לטפל בפניה והעניין נשכח. עבר זמן ובאחד הימים הראשונים של שנת 2010, נתקלתי בהודעה לעיתונות של רשות ההגבלים על ההחלטה לבטל את ההכרזה על 'ידיעות אחרונות' כמונופולין בתחום העיתונות היומית בשפה העברית. החלק המעניין באותה הודעה הופיע בסופה, שם נאמר: "הממונה הבהירה עוד כי התקשרויות של 'ידיעות אחרונות' בהסכמים הנוגעים לפרסום ואשר תוצאתן המסתברת היא כי מפרסם או קבוצת מפרסמים יפרסמו באופן בלעדי (בעיתונות כתובה) ב'ידיעות אחרונות' עשויות אף הן להוות הסדר כובל".

אם זה המצב לפי עמדת הרשות באשר לפרסומת מסחרית, מדוע צריכה להיגזר גזירה שונה על תוכן בלעדי? למרות הבקשה להבהרה, לא מצאה הרשות קושי גם בנקודה זו. בינתיים, אם כן, ככל שהרשות לא תשנה את עמדתה, מותר כנראה יהיה לפרסם ידיעות בלעדיות המלוות בהסדרים שונים. ואת הידיעה הזאת קיבלתם רק כאן - בבלעדיות.

עו"ד אלעד מן הוא ממסיידי מן-ברק עורכי דין ונוטריון העוסק במשפט מסחרי בינלאומי, ומשמש כיועץ המשפטי של הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת|