הפליה
הפליה היא התייחסות שונה ובלתי שוויונית לאדם או לקבוצת אנשים על בסיס מאפיינים כגון מגדר, גיל, מוצא, דת, נכות, מצב משפחתי או נטייה מינית, שאינה מוצדקת עניינית ואינה נובעת מדרישות תפקיד ממשיות. בישראל אוסר החוק הפליה בתחומים שונים, ובהם תעסוקה, שירותים ציבוריים ומוצרים, באמצעות חקיקה כגון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה וחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ציבוריים.
תלונות על הפליה מטופלות בין היתר על ידי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ובתי המשפט, כאשר במקרים מסוימים מוגשות תביעות אזרחיות או תובענות ייצוגיות נגד גופים המואשמים בהתנהלות מפלה כלפי עובדים, לקוחות או פונים לשירות. הנושא נוגע גם לתחומי הגיוון וההכלה בשוק העבודה ובחברה הישראלית בכלל, ולמדיניות גיוון בגופים ציבוריים ופרטיים.
הדיון הציבורי בנושא ההפליה כולל היבטים כלכליים, כגון פערי שכר בין קבוצות אוכלוסייה שונות ובין גברים לנשים, לצד היבטים חברתיים ומשפטיים הנוגעים לשוויון הזדמנויות ולנגישות למשאבים, לתעסוקה ולשירותים ציבוריים בקרב אוכלוסיות מוחלשות, כאשר ארגוני זכויות אדם ממשיכים לעקוב אחר יישום החקיקה בפועל בשוק העבודה הישראלי.
איסור ההפליה חל גם על יחסי עבודה ועל תנאי שכר, והפרתו מקימה עילת תביעה שנדונה בזירת משפט העבודה ולעיתים גם כתביעה ייצוגית. תביעות בעילת הפליה בעבודה הפכו נפוצות יותר עם התרחבות המודעות לזכויות.
- חוקתי/חוקיות החלטה לקבוע אזורי עדיפות לאומית/עליוןביהמ"ש העליון קבע, כי נפל פגם כפול בהחלטת הממשלה בקביעת אזורי עדיפות לאומית בתחום החינוך משני טעמים. ראשית, אין זה בסמכותה של הממשלה לקבוע הסדר, שהוא על-פי טיבו הסדר ראשוני, ושנית ההחלטה נגועה בהפליה אסורה הפוגעת שלא-כדין בזכות לשוויון
- פיטורים עקב חברות בקהילה מיסיונרית - אפליה פסולהבית הדין האזורי לעבודה קבע כי פיטורי עובד עקב חברותו בקהילה משיחית מיסיונרית מהווים אפליה פסולה, וזאת בניגוד לסעיף 10(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. סעיף זה קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק פיצויים בגין הפרת החוק אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שיראה לו בנסיבות הענין ולא יותר מ-50,000 ₪.
- פיטורים עקב חברות בקהילה מיסיונרית - אפליה פסולהבית הדין האזורי לעבודה קבע כי פיטורי עובד עקב חברותו בקהילה משיחית מיסיונרית מהווים אפליה פסולה, וזאת בניגוד לסעיף 10(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. סעיף זה קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות לפסוק פיצויים בגין הפרת החוק אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שיראה לו בנסיבות הענין ולא יותר מ-50,000 ₪.