הסכמי גג הם הסכמים בין המדינה לרשויות מקומיות, שמטרתם להאיץ בנייה למגורים בהיקפים גדולים. במסגרתם מתחייבת הרשות לשווק אלפי יחידות דיור בתוך פרק זמן מוגדר, והמדינה מצידה מממנת את התשתיות הנלוות: כבישים, מוסדות חינוך, קווי ביוב ומבני ציבור. הכלי נועד
לפתור חסם מרכזי בשוק, שכן ראשי ערים נרתעים מהרחבה מהירה בשל העלות התקציבית הכבדה שהיא מטילה עליהם. משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל מובילים
את ההליך יחד עם משרד האוצר. הביקורת על המנגנון טוענת שחלק מהיחידות מתוכננות באזורים שבהם הביקוש נמוך, ושתשתיות התחבורה מפגרות אחרי קצב האכלוס בשכונות החדשות, ולכן היקף היחידות שנחתם בהסכם אינו מתורגם תמיד לאותה תוספת בפועל של דירות מאוכלסות.
