סחיטה באיומים

סחיטה באיומים היא עבירה פלילית המוגדרת בחוק העונשין הישראלי, ועניינה אילוץ אדם לעשות מעשה, להימנע ממעשה או לוותר על דבר בעל ערך, תוך שימוש באיום - בין אם באיום על גופו, רכושו, פרנסתו או שמו הטוב של הנפגע או של אדם קרוב לו. העבירה עשויה להתבצע גם ללא
איום ישיר במילים, אלא באמצעות רמיזה המובנת לקורבן כאיום של ממש.

העבירה נחשבת לחמורה בשל הפגיעה בחירותו של הנפגע ובאוטונומיה שלו לקבל החלטות באופן חופשי, והיא נבדלת מעבירת הגניבה או ההונאה בכך שהיא כרוכה במרכיב של כפייה ואיום מפורש. הענישה בגין סחיטה
באיומים יכולה לכלול מאסר בפועל, בהתאם לחומרת האיום ולנסיבות המקרה.

סחיטה באיומים עשויה להתרחש הן בהקשרים פרטיים והן בהקשרים עסקיים, לרבות איומים המכוונים כלפי בעלי עסקים או נושאי משרה בכירים, ומטופלת על ידי משטרת ישראל ורשויות התביעה. קורבנות עבירה
זו מוזמנים לרוב להגיש תלונה במשטרה, אשר בוחנת את הראיות ומעבירה את הטיפול, במקרים המתאימים, לפרקליטות לצורך הגשת כתב אישום.

בהקשר העסקי מופיעה העבירה סביב גביית חובות בכוח, סכסוכי שותפים ודרישות דמי חסות מבתי עסק. תיקים מסוג זה נחקרים על ידי משטרת ישראל ומגיעים להגשת כתב אישום כשמתקיימת ראיה לאיום מפורש.