שוק המניות: קצת אנבידיה, קצת תוצר, קצת אינפלציה - והרבה טראמפ

האירועים המרכזיים בשבוע המסחר המקוצר הם דוחות אנבידיה  היום, ודו"ח האינפלציה ה-PCE, ביום שישי. 

דוחות אנבידיה: ברבעונים הקודמים דוחות אנבידיה עשו הרבה רעש אבל לא השפיעו באופן מהותי על התנהלות השוק. כך נראה שיקרה גם הפעם. ביחס לנתוני האינפלציה, הצפי הוא לעלייה קלה באינפלציית הליבה החודשית, אינפלציה שנתית של 2.3% ואינפלציית ליבה של 2.6, בדומה לחודש הקודם. האינפלציה לאחרונה מפתיעה לטובה, וייתכן שכך יקרה גם הפעם. אבל נראה, שגם דו"ח טוב לא ישנה את החלטות הפד', כשכל בכירי הפד' מתבטאים בנחרצות נגד הורדת ריבית. 

אל רשימת אירועי המאקרו המהותיים ניתן להוסיף עוד שניים: ביום רביעי יתפרסמו הפרוטוקולים של ישיבת הפד' האחרונה. לא נראה שיהיו חדשות מרעישות גם בחזית הזו. הדוברים ככל הנראה ישדרו זהירות מופלגת לנוכח אי הוודאות ולא יתקבלו כל אינדקציות להורדת ריבית קרובה. ביום חמישי תתפרסם הקריאה השניה של נתוני התמ"ג לרבעון הראשון. כזכור, הקריאה הראשונה הצביעה על התכווצות התוצר ב-0.3%, וצפי הכלכלנים הוא לקריאה דומה השבוע. שר האוצר בסנט אמר בעבר שלדעתו הנתון הזה ישופץ כלפי מעלה, השבוע נדע אם צדק בהערכתו. בנוסף, יתפרסמו שלל סקרי סנטימנט, סקרים איזוריים ועוד. מעניין לראות את מדד אמון הצרכנים. הסקר נעשה עד ה-21 באפריל, כלומר בעיצומה של סערת המכסים, וישדר ככל הנראה חוסר אמון גבוה. מדד סנטימנט הצרכנים של אוניברסיטת משיגן יתפרסם גם הוא ביום שישי, וגם הוא צפוי להיות נמוך.

בינתיים כל זה לא משפיע על השווקים כמו רבע ציוץ של טראמפ. נראה, שהשווקים נעים בעיקר לפי המצב רוח שלו. עם ציוץ הוא מפיל אותם ועם ציוץ נוסף מקפיץ אותם. ביום שישי טראמפ התעורר במצב רוח שלילי, התעצבן על התנהלות המשא ומתן עם האיחוד האירופי והודיע על הטלת מכסים של 50% ביוני. גם אפל וסמסונג חטפו איומים במכסים אם לא ייצרו טלפונים בארצות הברית. הציוצים העצבניים הפילו, שוב, את המניות, אבל הירידות התמתנו לאחר שהסוחרים החלו להפנים שכבר עברנו את התסריט הזה כמה פעמים, ומה שמצויץ ביום שישי יכול להשתנות ביום ראשון. כך אכן אירע, לאחר "שיחה טובה" לפי הדיווחים עם נציבת האיחוד אורסולה וון דר ליין צייץ טראמפ שוב שהוא דוחה את המכסים ל-9 ביולי, התאריך המקורי, והקפיץ את החוזים העתידיים. זוהי לא התנהלות טבעית או בריאה של שוק המניות, אבל כנראה שנצטרך להתמודד עם זה בתקופה הקרובה, לפחות עד שסאגת המכסים תגיע סוף סוף לסיומה. אז צריך אורך נשימה ובעיקר רוגע, לא להיכנס לפאניקה מתזוזות אגרסיביות אך גם לנקוט בזהירות.

• ישראל והודו מהדקות קשרים כלכליים; הגדלת השקעות בין המדינות
• הודו וסין מחדשות טיסות ישירות - על רקע קריסת השיחות בין ניו דלהי לוושינגטון
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

 הודו הפכה לכלכלה הרביעית בגודלה בעולם

מה שעורר את זעמו של טרמאפ על אפל היא הידיעה שהחברה מנסה להעביר את הייצור מסין להודו. הי, זה לא היה הרעיון, אמר טראמפ, המכסים לא נועדו להעביר ייצור מסין להודו, אלא מסין לארצות הברית. אבל הדבר מפנה שוב את תשומת הלב לכך שהודו ממשיכה לפתח מעמדה כאלטרנטיבה לסין, אלטרנטיבה דמוקרטית ופחות מרושעת מהמעצמה הקומניסטית. וזה לגמרי משתלם. להודו לא חסר בעיות של שחיתות, נכשלות ועוד, אבל יש בה דמוקרטיה מתפקדת ורמה מסוימת של מחויבות לחוק וזכויות אדם, בטח יותר מהמתחרה מהמזרח.

משתלם להיות האלרטנטיבה לסין, והודו הופכת להיות מעצמה לכל דבר ועניין. השבוע הגיע החותם הרשמי לכך. קרן המטבע הבנלאומית פרמה את הערכתה לגדילה בתוצר בשנה הקרובה, ולפיה עד סוף שנת 2025 הודו תעבור את יפן ותהפוך לכלכלה הרביעית בגודלה בעולם. רק ארצות הברית, סין וגרמניה עדיין מעליה. בהנחה הסבירה שהמגמות הנוכחיות ימשכו – צמיחה אפסית עד שלילית בגרמניה וצמיחה של מעל 6% בהודו – תוך שנתיים שלוש הודו תראה גם את גרמניה במראה האחורית מבחינת התוצר. מדובר בהישג עצום. לפני כ-11 שנים, בשנת 2014, הודו הייתה הכלכלה העשירית בגודלה בעולם. מאז כלכלתה יותר מהכפילה את עצמה תחת הנהגתו  של ראש הממשלה מודי ועברה מעצמות כמו אנגליה, צרפת איטליה וברזיל, ומובילה עם צמיחה שנתית של יותר מ-6% בשנה - הרבה יותר מכל הכלכלות האחרות ברשימת עשר הגדולות. 

• לאחר שנים של ניהול לקוי ושאננות: מנכ״ל אינטל מודיע שהוא בא ״לנקות״
• אנבידיה משקיעה מיליארד דולר בנוקיה - איך ענקית השבבים הפכה לקרן השקעות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סעודיה חושפת את אצטדיון NEOM: מתקן הספורט התלוי הראשון בעולם

אז מה גורם לזינוק ההודי? נתחיל דווקא מהשלילי - נקודת הפתיחה מאד נמוכה. הכלכלה ההודית ענקית קודם כל כי המדינה ענקית. במונחי תוצר לנפש מדובר במדינה נכשלת, אפילו לא בין ה-100 הראשונות בעולם, עם תוצר לנפש צפוי לשנה הקרובה של פחות מ-3000 דולר, וקצב ילודה של שממשיך להיות חיובי, כלומר מעל שיעור התחלופה. עם 1.4 מיליארד תושבים, גם 3000 דולר לנפש זה הרבה מאד. 

ובכל זאת, גם מדינה נכשלת צריך לדעת להזניק, ותחת הנהגתו של ראש הממשלה מודי נעשים לא מעט צעדים בכיוון הנכון. מודי ערך רפורמות מבניות נחוצות בהרבה תחומים "אפורים ומשעממים" של הכלכלה, אך כאלה שבלעדיהם קשה מאד לצמוח יצרו את התנאים ההכרחיים. המומחים מציינים בין השאר את הרפורמות בתחום המיסוי שמעודדים יזמות ועבודה, כמו גם רפורמה חקיקתית בנוגע לפשיטות רגל שסייעה לייצב את המערכת הבנקאית. מלבד רפורמות חוקתיות מודי מנהל את הכלכלה בצורה נכונה עם קידום דיגיטלזיציה שמעלה את הפיריון, השקעות עתק בתשתיות, בנוסף למדיניות פיסקלית ומוניטרית יציבה וברורה המסייעת ליצירת הוודאות הנחוצה להשקעות ולצמיחה ומושכת משקיעים זרים. 

גם שוק ההון ההודי תוסס וצומח, על גבול המשוגע. בהודו מתקיים שוק אופציות מהתוססים בעולם, כל כך תוסס, שלאחרונה עברה חקיקה שנועדה להרגיע מעט את התסיסה הזו, שהפכה לסוג של שגעון לאומי בקרב הצעירים. אבל חוץ נושא האופציות, נראה שמתפתח שוק הון חיובי. הבורסה ההודית נהנתה מכמה שנים של עליות, אם כי אלו נעצרו לאחרונה,והוא מספק מספיק הון לחברות להמשך צמיחה. השבוע המליץ בנק ג'י פי מורגן להשקיע בשווקים המתעוררים, ובראש רשימת המדינות המומלצות הוא הציב את הודו. 

נקודה חיובית נוספת היא האוכלוסיה הצעירה הגדלה שהופכת למודרנית ומשכילה יותר, נהנית משכר גבוה יותר שבתורו דוחף את הצריכה המקומית. כך לא כל הצמיחה מתבססת על ייצוא כשגם הצריכה המקומית הולכת וגדלה בקצב טוב. 

מה בהמשך?  הודו עדיין לא הגיעה אל המנוחה והנחלה. ברמת התוצר לנפש, כאמור, מדובר באחד המדינות החלשות בעולם (למרות שגם הוא כמעט הוכפל ב-10 השנים האחרונות). שיעור השתתפות הנשים בעבודה עומד על 26% בלבד לעומת 47% ברחבי העולם. כדי להמשיך לצמוח בקצב הזה הודו תהיה חייבת למצוא דרך לשתף יותר נשים בשוק העבודה. עוד ברשימת האתגרים המתיחות הגיאופוליטית מול השכנה פקיסטן, מתיחות שמתפרצת מדי כמה שנים ללוחמה מוגבלת, כפי שקרה לאחרונה. ההתפרצויות האלו מדאיגות מאד כיוון שמדובר בשתי מדינות עם נשק גרעיני, שלא מהססות לאיים גם להשתמש בו.

אתגר נוסף שנוצר לאחרונה, בדומה לכל המדינות בעולם, הוא המתיחות מול ארצות הברית. לפי הדיווחים השיחות על הסכמי הסחר מול ארצות הברית מתקדמים בקצב מהיר, אך אלו עדיין לא הגיעו לסיכום. ייצוא הוא עדיין הגורם המרכזי לצמיחה, והמשך הייצוא לארצות הברית הוא קריטי, כך שהרבה תלוי בשיחות שמתנהלות כעת. יחד עם זאת הצפי הוא שהמדינות יגיעו להסכמים שיאפשרו להודו להמשיך ליצא לארצות הברית בתנאים סבירים. ייתכן שהשיחות האלו גם יכריחו אותה להיפתח יותר ליבוא מארצות הברית, מה שיכול להיות לא רע בכלל עבורה. 

הודו מקווה להפוך לכלכלה של 5 טריליון דולר עד שנת 2027 ולעקוף את גרמניה עד שנת 2028. לצורך כך הממשל ממשיך ברפורמות המבניות העמוקות שלו. הרפורמות אמורות להקל יותר על קידום יוזמות פרטיות והמשך פיתוח ההון האנושי הצעיר יחד עם המשך השקעה בתשתיות שעדיין כל כך נחוצות במדינת הענק. עוד ברשימת הסקטורים שזקוקים לרפורמות עמוקות: חקלאות, שוק העבודה, השכלה ורפורמות משפטיות ופוליטיות נוספות. הדרך לסין, אגב, עוד מאד ארוכה. סין עם תוצר לנפש של מעל 19 טריליון דולר – יותר מפי 4 מהודו, ולהבדיל מגרמניה היא גם ממשיכה לצמוח, כך שלא נראה שהודו תוכל לעלות מקום נוסף ברשימת הכלכלות העולמיות בטווח הנראה לעין. בינתיים, היא יכולה להמשיך להתרכז בהרחבת מעמד הביניים, בחלחול הצמיחה לאוכלוסיה הענקית ובהצבת אלטרנטיבה דמוקרטית למפעל הייצור העולמי הסיני.