בין השורות: בוקר טוב רוני - ערב טוב אדוני השר

איזה מין שר אוצר הוא רוני בר-און? זו שאלה מצוינת. לא ממש בטוח שאני או אתם יכולים לענות עליה. הסיבה לכך פשוטה. רוני בר-און בעצמו לא יודע כנראה איזה שר אוצר הוא הולך להיות. הוא נראה כמי שלא החליט. אם יש תשובה לכך - כדאי שבר-און יפרסם אותה ומהר.

למי מכם ששכח - ערב הבחירות האחרונות לכנסת, עסקה כל הברנז'ה הפוליטית בעניין אחד: מי יתפס כיותר "חברתי". שלוש דקות פוליטיות אחרי הבחירות הכל נשכח. האיש שדיבר בלי הרף (עמיר פרץ) על תוכניתו להיות שר חברתי, ושסחף אחריו את כל המועמדים מכל המפלגות - הלך להשקיף על חיילים במשקפת אטומה. חושך גדול ירד על "הליגה החברתית" הפתאומית ההיא שמתה מוות מהיר ועצבני. ומה עם בר-און?

רוני נחמדוני או בר-און הקשוחון?

לבר-און יש רשימת משימות שאפילו שר אוצר במצב רגיל, עם קדנציה מלאה של 4 שנים, היה מתקשה לבצע. יש לו על הראש צבא שרוצה הרבה יותר כסף, תוכנית למס הכנסה שלילי, מלחמה על עתיד ענף הביטוח שיש להכריע בה, קיצוץ בתקציב באופן מיידי שכבר היה סגור וחזר שוב לדיונים, סיפור המס על הרכב הצמוד שדורש החלטה, ואם זה לא מספיק - אז יש פריימריז בליכוד ובעבודה שיפגעו מאוד בסיכוי לעשות סדר במשרדי הממשלה.

אך הבעיה הגדולה ביותר שלו היא שכולם מאמינים כי בר-און מתאים להם.

בדיוק עכשיו - יושבים אנשי עסקים בכירים במשק ומנסחים את מברקי הברכה שלהם לשר הנכנס. הם בטוחים שהוא הוא, רוני בר-און, "יהיה קשוב לנו", כמו שאמר אתמול נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש.

אך באותה שעה - ממש עכשיו, מכינים הארגונים החברתיים המכירים את פועלו של בר-און במשרד הפנים, את הפניות הראשונות אל השר החדש, בעניינים בוערים לדעתם. הם זוכרים כי רק בחודשים האחרונים בר-און, התגלה כליברל קשוח אך גם כשר חם לב, מול בעיות העובדים הזרים. ואת איך שהוא החל לטפל באומץ בשחיתות במועצות המקומיות (שם החל שר הפנים לשעבר בר-און בעריפת ראשים של בעלי הבית המושחתים).

המשק שלנו נמצא בשיא - מפה קל מאוד לרדת. גם בלי שום הפרעה, כמו נפילת שווקים בעולם, עליה במפלס הלחץ מהאיום האירני - או סתם... איזו מלחמה בקיץ או בחורף הקרובים, לרוני בר-און יש כאן משימה בה איש לא עמד לפניו.

אי הוודאות דורשת - צא אדוני השר ולמד אותנו מה תוכניותיך. עשה זאת מהר. עשה זאת באופן שקוף - שכן, הסכנה הכי גדולה למשק בשיאו היא אי וודאות. אולי אף יותר מלמשק בשפל.

מאת: שי פאוזנר