מזכ"ל תנועת המושבים יוצא לקרב נגד קיצוץ הזרים

שנת 2006 הסתיימה בגידול מרשים ביצוא החקלאי, אשר חצה לראשונה את הסף של מיליארד דולר. "הגידול ביצוא הושג בעזרת הידע הישראלי והשקעה ארוכת שנים בפיתוח החקלאות, אך גם בזכות העובדים הזרים בחקלאות. בלעדיהם, הישגי המו"פ החקלאי היו נותרים בחלקות הניסוי ולא מתורגמים לגידול מתועש והמוני". כך אומר היום מזכ"ל תנועת המושבים, איתן בן דוד.

בן דוד סבור, כי מי שמדבר על הרחקת העובדים הזרים מהחקלאות או צמצום מספרם אינו מבין את משמעות דבריו. הוא אומר היום, כי "התיאוריות על החלפת העובדים הזרים במובטלים טובות לכלכלנים שיושבים במשרדיהם בתל אביב וירושלים ומנותקים מהנעשה בשטח. המשמעות של כל הפחתה במספר העובדים היא נסיגה ביצוא החקלאי, תוך פיטוריהם של ישראלים רבים שמתפרנסים מהענפים הקשורים לחקלאות. זאת, בנוסף להגדלת הגרעון המסחרי".

מלבד התועלת הכלכלית למשק הלאומי, אומר בן דוד, "החקלאים מחזיקים בישיבתם על הקרקע מיליוני דונמים. צמצום החקלאות יביא לכניסה של גורמים אחרים לשטחים שיתפנו. מי שלא מבין למה הכוונה, מוזמן לצאת לסיור במרחבים שמסביב למושבים נבטים, משמר הנגב, כפר הס, התענ"כים ועוד רבים ולראות מה קורה כשאין די חקלאים בשטח".

בתנועת המושבים סבורים, כי על ממשלת ישראל להניח לחקלאים להעסיק את העובדים הדרושים להם ולהגדיל את הקצאת העובדים עד למילוי הצרכים. לדברי בן דוד, "המחסור בעובדים גורם כיום להעסקה של עובדים שעות רבות ביממה ולהעברת עובדים בין חקלאים. כן יש לבטל את 'מס המעסיקים'. זהו מס שרירותי וניסיון 'להעניש' את החקלאים על כך שהם בחרו לעסוק במקצוע שבו העסקת ישראלים אינה אפשרית. בן דוד אומר היום, כי המס הוא אחד היחידים בישראל המוטל גם על מי שמפסידים בפעילותם העסקית וגורם להחרפת מצבם הכלכלי.

בן דוד אומר היום, כי "ההתעמרות בחקלאים מעסיקי העובדים הזרים אינה מתמצית רק במיסוי". לדבריו, "כללי המגורים והעסקה של העובדים, שהם ללא ספק מוצדקים, הפכו לכלי לפגיעה בחקלאים. כל סטיה קלה מהתקנות – סיר שחסר במטבח או העדר מכונת כביסה במגורי העובדים – מביאים לקנסות עצומים מעל ומעבר לכל מידתיות. חוק צריך לקיים ומי שחורג מהכללים לאורך זמן צריך להענש, אבל במקרה הזה מדובר בהתעללות של ממש מצד משטרת ההגירה שיש לשים לה קץ".

על הפקידים שאחראים על העובדים הזרים והשרים המופקדים עליהם להבין, אומר בן דוד, כי החקלאים אינם אויבי המדינה, אלא יצרנים שתורמים רבות למדינה וכך יש להתייחס אליהם.