אירופה סגרה בירידות: אריקסון השילה 2.6%
בורסות אירופה סגרו בירידות לאחר יומיים רצופים של עליות שסכמו את העליה החדה ביותר, בשערי המדדים, לרבעון ראשון מזה שמונה שנים. הירידות ביום הוסברו בעיקר על רקע חששות מהעלאת ריבית בנוסף להחלשות הדולר. ענקית הרשתות האלחוטיות, אריקסון, הובילה את הירידות. מנהל קרנות בכיר ביבשת (שמנהל 69 מיליארד יורו) צוטט בהתייחסו למצב השוק באומרו, "האור הירוק כבר התחלף לצהוב, אם אתה חושב שעדיין יש מספיק זמן לחצות את הכביש, על המצבה שלך כנראה יהיה כתוב "קצת חמדן וקצת מאחר".
בפרנקפורט ירד היום מדד הדאקס ב-0.24% לשער של 5,970 נקודות, בלונדון ירד הפוטסי ב-0.84% לשער של 5,964נקודות, מדד הקאק בפריס עלה ב-0.37% ל-5,220 נקודות.
מתוך 18 השווקים שנפתחו למסחר במערב אירופה, 13 סגרו את יום המסחר בירידות שערים.
מניות במרכז
מניות חברת הביוטכנולוגיה הגדולה ביותר באירופה נפלו היום 5.6% לאחר שהחברה הודיעה כי, באסיפת בעלי המניות הבאה, היא תבקש להציע למכירה 7.6 מיליון מניות חדשות בשביל להכניס כסף לחברה שיהיה מיועד להרחבתה באמצעות השתלטויות או מיזוגים.
בסקטור הטלפוניה, מניות חברת Vodafone, יצרנית הטלפונים הניידים הגדולה בעולם, ירדו היום בשיעור של 2.8% לאחר שבית ההשקעות Lehman Brothers חתך את מחיר היעד של מניות החברה ב- 6.4%. הורדת מחיר היעד באה בתגובה להחלטת האיחוד האירופי לא לאפשר לחברות הסלולר לגבות תשלום על זמן הנדידה של המכשירים.
מניות חברת נוקיה , שזינקו אמש 5% בתגובה לשדרוג תחזיות מכירת מכשירי הטלפון ע"י החברה, תיקנו היום בירידה בשיעור של 2.3%.
ישראליות במרכז
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
