הבנק האירופי יגביר את פעילותו בישראל ב-2006
מנכ"ל מכון היצוא, יחיאל אסיה מסר היום (ג'), כי בכוונת הבנק האירופי לשיקום ופיתוח מזרח אירופה להגביר את הפעילות בישראל. להערכתו, כתוצאה מכך יגדל היקף המעורבות של חברות ישראליות בפעילויות הבנק ב-50% לכ-75 מיליוני דולרים לשנה כבר ב-2006, זאת לעומת כ-50 מליון דולר בשנת 2005.
על פי ההסכם יעודדו שני הגופים החתומים העברת מידע, הדרכה ותכנים שונים הקשורים בפעילות הבנק לחברות פרטיות, יזמים ויועצים ישראלים.
אסיה ציין, כי במסגרת הפעילות מול הבנק האירופאי יפתח מכון היצוא מערכת של הפצת מידע על פרויקטים הממומנים על ידי הבנק, יקיים הדרכה על דרכי הגישה ועל צורת הגשת המסמכים, יסייע לחברות בגישה ישירה לאנשי קשר של הבנק ומנהלי הפרויקטים, יארגן משלחות יוצאות לשת"פ שונים בנושא פרויקטים ומימון בינ"ל, ויארגן סמינרים, ימי עיון וסדנאות במטרה ליישם את הידע התיאורטי לדפוסי פעולה יום יומיים.
אסיה הוסיף, כי התחייבויות המימון של הבנק לשיקום ופיתוח מזרח אירופה בשנת 2004 הגיעו לסכום שיא של 4.1 מיליארד דולר ב-129 פרויקטים ב-27 מדינות בהן פועל הבנק.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
