קיצוצים בשוק הפרסום? "חסרים כ-150 עובדים טובים; יש יותר משרות מאנשים"

השנה האחרונה לא היטיבה עם ענף הפרסום, בלשון המעטה. ההאטה שהחלה במחצית השנייה של 2011 נגררה לתוך 2012 והביאה בסופו של דבר לקיצוץ משמעותי בכח האדם, פיטורים והקפאת גיוסים. עם זאת, תמונת המצב כפי שהיא מתוארת על ידי 3 סוכנויות המתמחות בהשמת עובדים בשוק הפרסום מלמדת על התאוששות קלה. בסוכנויות אלו שכל שינוי מהותי בפעילות הענף משליך ישירות עליהן יש הסכמה גורפת על עובדה מעניינת: "יש יותר משרות מאנשים מתאימים". מירב עוז ומיכל גליק עומדות בראש חברת ההשמה Meirav Oz / Talent Agency for Advertising , דפנה טלר עומדת בראש בעין מקצועית והוותיק בחבורה הוא גינגי פרידמן . לעוז שמחזיקה ברזומה עשיר של 12 שנים בענף הפרסום, במשרדים המובילים בישראל (עד שפרשה ב-2010) יש נקודת פתיחה טובה מעצם הקשרים העדכניים שרקמה בשנים האחרונות עם כל דרגי הניהול השונים במשרדים. לדבריה: "אצלי משבר זו הזדמנות - מבחינתי זה רק משחרר אנשים טובים לענף. המשרדים מקצצים, ואז משתחררים אנשים טובים ויש לי עם מי לעבוד. אני לא מרגישה ירידה בפעילות העסקית שלי ואם כבר יש לי יותר משרות מאנשים". לדעה זו מצטרף בכיר ה'הד-האנטרס' של הענף - פרידמן, שאומר: "אני 11 שנים בעסק הזה וכבר חוויתי 3 או 4 מיתונים. עד כמה שזה ישמע מוזר, קשיים בענף הן חדשות טובות לחברת ההשמה. הבעיה היא בדרך כלל למצוא עובדים טובים". על פי גינגי שעורך סקרי דרושים חודשיים "חסרים כיום כ-150 עובדים איכותיים בכל קשת התפקידים, ואין כיום סחורה". גינגי מציין תופעה נוספת שמתרחשת בעיתות מיתון: "אפשר לראות שפרילנסרים רבים מבקשים לחזור לעבוד במשרדים במשרה מלאה, מה שמקל על אפשרויות ההשמה שלנו". -מה מחכה לך על השולחן כרגע? "בכל רגע נתון יושבות אצלי 30 הזמנות שאני לא מצליח לאתר עבורן את האיש המתאים - המשרה הכי חמה עכשיו היא סמנכ"ל קריאייטיב". במסגרת ההתאוששות הקלה שמורגשת לאחרונה מחפשים במשרדי הפרסום סוג מסוים של עובדים. לדברי טלר שעומדת בראש 'בעין מקצועית': "קצב הגיוסים גדל - יש יותר תקציבים שהשתחררו ויש תקנים בכל הדרגים, מזוטרים ועד בכירים. עם זאת למשרדים אין זמן להכשיר עובדים לכן הם אינם מחפשים עובדים בלי נסיון. הדרישה היא למי שיכול לעבוד מהר כי צריך להגיב למתחרים ויש 'אטרף' של עבודה". כל משרד והשגעונות שלו מי שמנסה להתאים את עצמו לטייפ-קאסט מסוים, שלדעתו מחפשים בענף הפרסום יכול לרדת מזה. פרידמן, עוז וטלר מסבירים שאין דבר כזה. "לכל משרד יש את השיגעונות שלו ודברים שמדברים אליו ספציפית, אין משהו גורף. עם זאת, יש את מי שמעדיפים גבר על אישה וההיפך". כך לדברי טלר. על פי עוז: אין טייפ קאסט אבל משרדי הפרסום מתארים לי את הגדרת התפקיד אחד לאחד, ואפילו נותנים שמות. הטייפ קאסט היחיד שחוזר על עצמו זה דרייב, רצון, רעב ואנרגיות טובות. את כל העייפים למיניהם אני ממילא מסננת מראש". -מי אלו העייפים? "אלו שיש להם עייפות חומר ורוצים רק לנוח בעוד מקום - לא בבית ספרי". השיטה, למי שמעולם לא נעזר בהשמה אינטימית מן הסוג הזה, היא מאוד פשוטה. מחפשי עבודה בתחום, עם או בלי ניסיון (למרות שלזן הראשון יש סיכוי גבוה בהרבה) יכולים לפנות לחברת ההשמה ולחפש תפקיד שמתאים לנתונים אותם הם מציגים, אם בניהול לקוחות, פלנינג, קריאייטיב או אפילו מזכירת משרד. הסוכנויות מבצעות השמה לכל הדרגים, מתקציבאי זוטר ועד סמנכ"ל בכיר. מנגד פונים המשרדים בעצמם לחברות ההשמה בדרישה לגיוס עובדים. בעבור גיוס שהחזיק מעמד יותר מ-3 חודשים במשרד הפרסום מקבלת חברת ההשמה תשלום בגובה משכורת אחת של אותו עובד. העובדים עצמם לא נדרשים לשלם. לגינגי, שועל וותיק בתחום ההשמה יש לא מעט סיפורים משעשעים מהתחום. אחד מהם התרחש לפני כ-3 שנים אז, הוא מספר: "פנה אליי בעלים של משרד מוביל ואמר לי, אני יודע שסמנכ"ל הקריאייטיב שלי פוזל הצידה ומגשש בחוץ, ואני יודע שמתישהו הוא יגיע אליך - אל תמצא לו עבודה ואני אשלם לך בתמורה. כמובן, אמרתי לו שאני לא יכול לעשות דבר כזה, וכן, בסוף אותו סמנכ"ל הגיע אליי ומצאתי לו עבודה". הדרישה הכי גבוהה מצד משרדי הפרסום היא מטבע הדברים לתפקיד ממנו גם מתייאשים הכי מהר בענף הפרסום - תקציבאות. על פי פרידמן: "כל הזמן מחפשים תקציבאים, לאופליין וגם לדיגיטל זה הביקוש שתמיד מוביל. בנוסף יש דרישה לתקציבאי יחסי ציבור וגם ארטים טובים. מצד שני יש דבר מעניין שפלנרים טובים תמיד חסרים, כי מאוד קשה להכשיר אותם. לדברי עוז: "תקציבאים זה מה שאני מחפשת. תמיד חסרים לי תקציבאים". תוך שנה וחצי תקציבאית רוצה להיות סופרוויזרית היא מוסיפה ואומרת: "יכולתי לשלוח כל אחד לראיון אבל אני מחפשת את הטובים ביותר ולכן זה הופך לקשה יותר. לצערי - יש לי יותר משרות מאנשים וזה מצביע על איכות האנשים בענף. אני מראיינת תקציבאית שעבדה שנה וחצי בלבד ורוצה עכשיו להיות סופרווייזר - ואני לא מבינה מאיפה היא נפלה עליי. אני מגיעה מדור ברה שבו אם קיבלת מינוי לסופרוויזר אחרי כמה שנים אתה מנשק את האדמה. בדור שלי היו פרסומאים, אבל היום זה הרבה שונה, כי כל אחד מאוד ממוקד בנישה האישית שלו וחסרה לו התמונה הגדולה. הדיגיטל עשה לנו חיים קשים, כי אתה נקלע למשבר עם הלקוח בעבודה על אפליקציה כשמדובר בבריף קטן של 20 אלף שקל - מה שפעם היה קורה בסרט טלוויזיה של חצי מיליון שקל. פעם פרסום היה זוהר יותר והיום הטאלנטים רוצים ללכת לטלוויזיה והמוכשרים ביותר רוצים להיות פרילנס ולעבוד יומיים בשבוע - אני מנסה להסביר להם שאין חיה כזו". תנועה אחרת שניתן לזהות בענף היא של פרסומאים שמבקשים לצאת החוצה, לעבור לתחום אחר, 'ליד' הענף. המהלך הנפוץ ביותר הוא הסבה מניהול לקוחות לניהול מותג - עניין שמוגדר על ידי עוז ופרידמן כסוג של אשלייה תמימה. עוז: "יש פרסומאים שרוצים לעבור לתחום אחר - בגלל כסף, שעמום או שהם מחפשים אתגר שונה. לצערי כל ה'מנהל מותג בצד של הלקוח' הוא סוג של חלום חייהם והם לא מבינים שהם הולכים להיות קטנים יותר מתקציבאי, ולהרוויח פחות וכל זאת רק רק כדי לצאת מתישהו בארבע הביתה, אחרי שהיא תהפוך למנהלת שיווק משעממת באיזה מקום - אלו לא אנשים שבאמת אוהבים פרסום". התמונה מהצד של פרידמן נראית אותו הדבר: "כל תקציבאי שמתיישב אצלי אומר - אני רוצה לעבור לצד של הלקוח ולהיות מנהל מותג. הם לא באמת מבינים במה מדובר, הם לא מבינים שהם הולכים להתעסק בדוחו"ת אקסל כל היום. לדעתי מקורו של הדחף הזה ב-2 סיבות: אחת, שכולם רוצים לעשות להם מה שעשו להם, ושנייה - הרצון להיות, לכאורה, מקבל השרות ולא נותן השירות". ויש גם הצלחות מסחררות. חלק מההשמות בורכו בהתאמה מיידית בין מבקש העבודה למשרד. ההשמה הכי מהירה של עוז הייתה של תקציבאי שהתקבל לעבודה תוך יום בלבד. טלר, כמו עוז מספרת אף היא על השמה שנקלטה תוך יומיים בלבד - של תקציבאי עם נסיון של שנה בענף. טלר מציינת מקרה נוסף שקרה לפני חודש במסגרתו פנו אליה מ"משרד קטן יחסית ורצו ארט. שלחתי שלושה, ובסוף כולם התקבלו תוך מספר ימים". לזקן השבט פרידמן יש אנקדוטה מעניינת מאוד בנושא. "לפני 4 שנים. הגיע אליי עובד מאחד המשרדים המובילים ולא נזכיר כאן שמות. שלחתי אותו לראיון במשרד אחר בעשירייה הראשונה ועוד באותו יום הוחלט להעסיק אותו. בעלי המשרד לא רצו לשלם לי עבור ההשמה. אמרתי להם שבכל הקריירה שלי אף אחד לא נשאר לי חייב. החלטתי לתבוע את המשרד וחודשיים אחרי כשיום הדיון הגיע הם התקפלו ושילמו. מיותר לציין שזה הפך למשרד היחיד איתו אני לא עובד. חודשיים אחרי הם התקשרו אליי וביקשו לפתוח דף חדש. אני מצדי אמרתי שאני עושה הרבה טעויות אבל אני משתדל שהן יהיו חדשות".