"מימן משקיע חצי מיליארד ומשרדי פרסום שמוצצים את דמו לוקחים 35% עמלה"

אם תצלח משימתה, המתוארת על ידה כסוג של שליחות, תוכל חברת הכנסת יוליה שמאלוב ברקוביץ' להפוך לדמות מרכזית בתולדות שוק הפרסום הישראלי לדורותיו. הצעת החוק אותה הציגה לועדת הכלכלה בשבוע שעבר כוללת מספר סעיפים תקדימיים ובגדול מנסה להחיל רגולציה על תחום רכש שטחי הפרסום בשוק המדיה הישראלי.

על פי הצעת החוק שהציגה, אמצעי תקשורת כמו למשל זכיינית הטלוויזיה 'קשת' לא יוכל למכור למתווך תקשורת, דהיינו חברת רכש מדיה, שטח פרסום, זמן שידור או שירות הוצאה לאור או הפצה של עלוני פרסום שלא עבור מפרסם מסוים, ידוע מראש, ובמסגרת חוזה הרשאה כתוב ממפרסם זה. המשמעות היא ביטול רכישות המלאי מראש כפי שמבוצע כיום על ידי חברות המדיה.

בנוסף החוק מקדם שקיפות של התנאים המסחריים והחוזים, בהם המפרסם ייקח צד, ואולי החשוב מכל - הסעיף שינסה להגביל את כוחם של שחקנים דומיננטיים בשוק במדיה, והדוגמא הבולטת היא חברת יוניברסל מקאן, ולפיו "לא יקצה אמצעי תקשורת יותר מ-18% מזמן שידור תשדירי פרסומת או משטח הפרסום אותם הוא מציע למתווך תקשורת אחד או לכל חברה הקשורה אליו".

טענות לחיסול פוליטי לדברי שמאלוב ברקוביץ' "הרעיון עלה מרגע הכניסה לכנסת, אבל אני עוסקת בזה כבר 8 או 9 חודשים". כפי שציינה שמאלוב ברקוביץ' בישיבת ועדת הכלכלה "למרות שהרייטינג של הערוצים המסחריים בעלייה מצבם הכלכלי מדרדר בעוד שכ-300 מיליון שקל הולכים לעמלות היתר". עוד היא ציינה כי באחד ממשרדי הפרסום "איימו עלי שאזהר כי יחסלו אותי".

-כעת, כשהחוק כבר הוצג בפני ועדת הכלכלה, את חוששת שישימו לך מקלות בגלגלים, שיפעילו לוביסטים? "עוד לא הפעילו לוביסטים אבל איימו שכך יקרה. זה התחלת הקמפיין נגדי - שמעתי כבר את הטענה שאני עובדת בשביל טייקונים".

שמאלוב ברקוביץ' מסבירה את תמונת המצב מנקודת ראותה ואומרת: "היום, גם הגופים הגדולים האלו שנקראים גופי מדיה (ואחראים לעיצוב מדיניות ומציאות) - דווקא במקרה זה הם נראים חלשים ואבודים כי הם יכלו בעצם, על ידי פעולות טריוויאליות לשנות את המצב, אבל זו דילמת האסיר - אם יבוא כלי מדיה ויאמר שזהו, אין עוד עמלות יתר, הוא יחשוש מהמתחרה שלו שיפתה את משרדי הפרסום לעבור אליו. התחרות בין כלי תקשורת הביאה אותם למצב שהם לא מצליחים להתאחד ולהאמין אחד בשני, ולכן אף אחד לא אומר פה זה עוצר, ואין 15 או 18 אחוז עמלה, ולכן עם כל הכוח שכביכול יש להם - הם צריכים עזרה מהכנסת".

-למה להתערב בשוק שפועל באופן חופשי והביא את עצמו לנקודה זו? "אני לא אהובת התקשורת ויש לי ביקורת גדולה עליה, אבל כמו שאני פועלת בתחומים אחרים ובודקת איפה המחוקק יכול להתערב ולפתור כשל שוק, אני מתערבת גם כאן ואין מנוס. איפה שאין ערכים באים החוקים - אם לא היה ניצול של כוח המפרסם על כלי המדיה אז לא היה צריך להתערב - אבל נוצר מצב שכלי תקשורת מושפעים ממפרסם או פרסומאי שיכול להשפיע על התוכן. תחשוב שגוף מדיה מסוים החליט לעשות תחקיר על מפרסם גדול או פרסומאי - זה לא ירוכך? כלי תקשורת תלויים בכסף וככל שאתה הופך למונופול אתה משפיע על התוכן".

טייקונים או לא, שמאלוב ברקוביץ' מביאה את יוסי מימן, מבעלי ערוץ 10 כדוגמא לכשלי שוק המדיה כשהיא שואלת: "למה יוסי מימן צריך להשקיע חצי מיליארד שקל בטלוויזיה, ובאותו הזמן יש לו את חברות המדיה ומשרדי הפרסום הגדולים כשותפים שמוצצים לו את הדם ומרוויחים עליו 35%". "שים לב", היא אומרת "עד כמה הצעת החוק הזו תעזור למשרדי הפרסום - אני מפרקת להם את המונופול המטורף שגורם לחברות מדיה ומשרדים להתפרק בגלל שמישהו מאוד חזק תופס 40% מהשוק".

-זה ממש נשמע כמו 'חוק מקאן' "לא ראיתי לנגד עיניי את מקאן כשחשבתי על החוק"

-קשה שלא להיזכר בסכסוך בין מקאן לערוץ 9 שהיית בין מקימיו. לבטח יהיו מי שיקשרו את הכל יחד "זו בדיוק כמו אותה טענה שנשמעה כלפי גפני (הרב משה גפני, מ"ב), שבתור יו"ר ועדת כספים הוא עובד עבור החרדים - יש טענות שלא שווה להתייחס אליהן, והזמן יגיד עבור מי אני פועלת. אני לא יקירת התקשורת ולא הייתי 10 פעמים ב'פגוש את העיתונות' - אבל זה לא מפריע לי לבצע את תפקידי כנבחרת ציבור בצורה הוגנת במקומות שיש בהם כשל שוק". שמאלוב ברקוביץ' מזדרזת לציין מקרים נוספים בהם הרימה כפפה שלא היו עליה קופצים. "כל הנושא של עוולות קשות כנגד גברים בתקופת גירושים - ההמלצות על ביטול חזקת הגיל הרך לא הוצגו בפני משרד המשפטים עד שנכנסתי לתמונה. אני מטפלת גם בנושא הרפורמה בביטוח לאומי ואתה יכול לראות כמה כתבות יש על הנושא בזמן האחרון, כי אני מציפה נושאים שאנשים מפחדים לגעת בהם - בשביל מה אני בכנסת, אם לא לשם כך?".

היא מתארת, בין השאר, כיצד הפכה את עצמה למטרה עבור עיתון הארץ: "בזמנו כתבתי מכתב לשר הפנים לסגור את עיתון הארץ עד שבלאו (אורי, מ"ב) יחזיר את החומרים שנמצאים ברשותו ומישהו שאל אותי - איך את לא מפחדת לצאת נגד העיתון. אמרתי, אם תראו קמפיין נגדי תדעו מאיפה זה בא ואכן החל קמפיין נגדי בדה מרקר בגלל ההתנגדות שלי לרפורמה בשוק הסלולר - רפורמה שהיום פשוט צעד אחרי צעד מוכיחה עד כמה האזהרות שלי צדקו, כי יש כיום אלפי מפוטרים בשוק הסלולר והשירות ירוד, ולמרות זאת זה לא הפריע להם לכתוב שאני עובדת אצל הטייקונים".

עוד היא מוסיפה ואומרת: "אחרי זה כשהתנגדתי לששינסקי והתרעתי על מה שיקר בהבאת הגז ממצרים, אז כתבו שאני עובדת בשביל יצחק תשובה והנה, תראה שצדקתי בעניין של צינורות הגז ממצרים. אז התחיל עוד קמפיין נגדי וזה לא הרתיע אותי משום שאני יודעת מהי האמת ואני הולכת עם הדרך שלי, שבזכותה הגעתי לכנסת".

-את זוכה לרוח גבית? יש מי שתומך בך מאחורי הקלעים בשוק המדיה? "אני לא מקבלת תמיכה מאף אחד, אלא רק מקווה שלא יתחיל קמפיין תקשורתי נגדי. אני מקווה שגופי המדיה יהיו מספיק הוגנים כדי לא לתת יד למי שירצה לחסל אותי פוליטית. כבר אמרו לי שבשלב הבא יקחו לוביסטים על מנת לעצור אותי ואני לא מתכוונת לסגת עד שיהיה כאן שינוי במודעות. אין לי מטרה להביא הצעות החוק כדי שיסמנו עוד וי של משנה סדרי עולם. אם יגיעו להחלטות משותפות במשולש הברמודה בין מפרסם פרסומאי ומדיה, ותהיה שקיפות - אזי עמלות במדיה ירדו ומשרדי פרסום ירוויחו ממקצועיות ולא מתיווך. כתוצאה מכך המדיה תשקיע יותר בסוגה עילית ומבחינתי אז, עשיתי את שלי.

שמאלוב ברקוביץ' מצרפת לדיון את אתרי האינטרנט וקוראת להם "הנפגעים הגדולים, שם העמלות מגיעות למספרים גבוהים במיוחד". הביקורת שלה כלפי שוק הפרסום נוגעת גם לחוסר השיוויון הפנימי והאנומליה שהוא מקפל בתוכו: אני רוצה להזכיר כמה מרוויחים תקציבאים במשרדי פרסום - בזמן שאלו ממוקמים בבנייני פאר, ואתה רואה איפה הם חיים - אנשים שם עובדים בשביל 4 או 5 אלף שקל. לא הייתי אומרת שיש כאן גופים שמתייחסים יפה לעובדים שלהם". על שוק הטלוויזיה היא אומרת: "מפיקים בטלוויזיה מרוויחים 3 אלפים שקל - בגלל שיש כאן תחום אטרקטיבי אנשים הולכים לעבוד שם ומגלים שזה שוק של ניצול".

ו ואת באמת מאמינה שרגולציה על תחום המדיה היא הפתרון? -בוודאי. אני חושבת שהשפיות תבוא מהרגולציה על שוק המדיה. המטרה היא לא סימון 'וי' על החוק - אני חיה את השוק בכל רמ"ח איבריי כי אני אשת תקשורת, ואם לא אני אז מי יבוא? זה לא מגיע ממקום של גאווה אלא עם יד על הלב". בעיתון הארץ בחרו שלא להתייחס לדברים.