יורם ארידור כיהן כשר האוצר של ישראל בתחילת שנות השמונים, ומדיניותו כללה הפחתת מסים ומכסים על מוצרי צריכה מיובאים ופיקוח על מחירים.
המדיניות הוזילה מוצרים בני קיימא והגדילה את הצריכה הפרטית בטווח הקצר, אך היא הרחיבה את הגירעון המסחרי ואת הגירעון
התקציבי בתקופה שבה האינפלציה כבר הייתה גבוהה. בשילוב עם הצמדות רחבות במשק ועם משבר מניות הבנקים, האיצו הצעדים את האינפלציה לשיעורים תלת ספרתיים, שנבלמו רק בתוכנית הייצוב של אמצע שנות השמונים. התקופה נחשבת בישראל למקרה מבחן בשאלת ההשפעה של מדיניות פיסקלית
מרחיבה בסביבה אינפלציונית.
ארידור התפטר מתפקידו אחרי שנחשפה תוכנית הדולריזציה שלו, שביקשה לקשור את המטבע המקומי לדולר, ובאותה תקופה קרס ויסות מניות
הבנקים. הצירוף של שני האירועים הוביל לבהלה בשוק, לסגירת הבורסה לכמה ימים ולהלאמה בפועל של הבנקים הגדולים.
