גירושים

אב לשני ילדים ביקש מבית המשפט לבטל או להפחית את דמי המזונות שעליו לשלם, בטענה כי הוא שקוע בחובות כבדים, בזמן שגרושתו מתגוררת בדירת יוקרה ונוסעת הרבה לחו"ל. האם התנגדה נחרצות לבקשה. היא טענה כי דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושים משקפים את צורכי הילדים ולא את אורח חייה האישי. לדבריה, העובדה שמצבה הכלכלי השתפר אינה פוטרת את האב מאחריותו כהורה

האישה טענה כי בעלה לשעבר, הנתבע, הציג בפניה מצגי שווא באשר לתוכנו של ההסכם, וכי לא היתה מודעת להשלכות המשפטיות שלו. לטענתה, בעת חתימתה על ההסכם היא היתה במצב נפשי קשה בשל משבר הנישואים - מה שמנע ממנה להבין לעומק את תנאי ההסכם. השופטת קבעה כי האשה לא הצליחה להוכיח שהופעלה עליה כפייה או השפעה בלתי הוגנת בעת חתימת ההסכם

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קבע כי סעיף בהסכם ממון, שחייב גבר לשלם לאשתו מזונות חודשיים ללא הגבלת זמן, בטל מכיוון שמדובר בעושק וחוסר תום לב. הגבר החל לשלם את דמי המזונות אחרי הגירושים כפי שנקבע בהסכם, אך עם הזמן, כשהבחין שהאשה לא עושה מאמצים להשתלב בשוק העבודה ואינה שואפת להגיע לעצמאות כלכלית, החל להרגיש כי מדובר בניצול לרעה של ההסכם

אם לתאומים בני 6 טענה כי האב לא הגיע למפגשים שנקבעו עמם, ובכך פגע בקשר שלו עם הילדים וביציבותם הרגשית. היא הציגה תיעוד מפורט של המפגשים שבוטלו, כולל תאריכים ומספר המפגשים שהוחמצו. האב הודה כי לא קיים את כל המפגשים, אך טען כי הסיבה לכך היא ההתנגדות של הילדים להיפגש עמו. הוא ציין כי הילדים הביעו חוסר רצון להגיע למפגשים, ולעתים אף סירבו בתוקף

הזוג התחתן לפני כ-15 שנה, ובמהלך נישואיהם נולד להם בן, שכיום הוא בן 10. הם חיו ברמת חיים גבוהה, נהנו מבית מפואר, כלי רכב יוקרתיים ונכסים נוספים. האשה היתה מעורבת בעסקיו של הבעל, אך לא החזיקה בתפקיד רשמי או בשכר קבוע - וזה כנראה השפיע על קביעת גובה המזונות שלה ושל הילד המשותף

האשה ביקשה להוציא צו הגנה מפני בעלה לשעבר, והשמיעה הקלטות שלו לכאורה, שבהן הוא תוקף אותה בפני הילדים המשותפים שלהם. "המבקשת בחקירתה סרבה להשיב מי הקליט את ההקלטות, טענה כי השתמשה בקטינים לצורך ההקלטה, אך לא פירטה כיצד", נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי יש חשש ממשי שההקלטות הושגו שלא כחוק, ולא ניתן להשתמש בהן כראיה

בית המשפט העליון קיבל את עתירותיהם של ארבעה גברים שעתרו נגד החלטות בתי הדין הרבניים, שחייבו אותם בתשלום מזונות לילדיהם. בדעת רוב, קבעו השופטות יעל וילנר ורות רונן כי הלכת שרגאי מחייבת את בתי הדין הרבניים, ולכן אין להם סמכות לדון בתביעות מזונות ילדים.
נציגי בתי הדין הרבניים והאמהות טענו כי מדובר בפרקטיקה מקובלת של דורות, ולכן יש להמשיך לאפשר להם לדון במזונות ילדים כחלק מהליכי גירושים

במסגרת הסכם הגירושים, נקבע כי האשה תקבל מחצית מהזכויות בנכס. עם זאת, בין הצדדים לא היתה הסכמה לגבי האופן שבו יחושב שווי הנכס. האשה טענה כי יש לחשב אותו לפי ערכו ביום מתן פסק הדין, בעוד שבעלה לשעבר טען כי יש לחשב את שווי הנכס לפי ערכו ביום הגירושים. לאורך

השנים עלה ערך הנכס באופן משמעותי. האשה טענה כי עליית הערך צריכה להתחלק בין הצדדים, בעוד שבעלה לשעבר טען כי היא שייכת לו בלבד

האם ביקשה להגדיל את המזונות, בטענה שהוצאות גידול הילדים – ואחד מהם על הרצף האוטיסטי – עלו משמעותית. במקביל, פנה האב לבית המשפט בבקשה להפחית את המזונות, בטענה כי מצבו הכלכלי הידרדר, הוא צבר חובות של 300 אלף שקל. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת האם

וקיבל את זו של האב - אך המחוזי הפך את ההחלטה

ואם זה לא מספיק - הבית שבו גרו השניים, שהיה רשום על שם הבעל, יחולק בשווה ביניהם, כך שהגבר יצא בלי כלום, אף שתבע לקבל תמורה עבור הנכסים אשתו לשעבר. לדבקרי השופטת, כשהנכס רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד, נדרשת ראיה ברורה לכך שהיתה כוונה לשתף את בן הזוג השני בזכויות בו - ובמקרה הזה לא הוצגה לה ראיה שכזו