אוזמפיק ותרופות ההרזיה

רבים מדווחים על חוסר נכונות באיזור הקיבה, בחילות, דכדוך ושינויים במצבי הרוח. תופעות אלו גורמות לכך שרבים מפסיקים את הטיפול אחרי תקופה קצרה - ואז מתחיל אפקט הבומרנג.

הרופאים לא ממהרים להגיד את זה - אולי בצדק, הם רוצים לטפל במחלה (השמנה, סוכרת, סיבוכים). אבל האמת היא שאם אתה לא מתכנן להיות על הזריקות לכל החיים, אתה צריך לדעת מה מחכה לך אחרי ההפסקה.

הנתונים החדשים חושפים מציאות מתסכלת: כמחצית מהמשתמשים מפסיקים את הטיפול תוך פחות משנה. וברגע שהמזרק יוצא מהתמונה, הגוף נכנס למצב של "נקמה מטבולית".

מעגל אינסופי שבו המשקל חוזר מהר יותר, באופן אינטנסיבי יותר, ועם "ריבית" של קילוגרמים נוספים. רבים מגלים שהם כבר לא יכולים לרדת במשקל בשיטות רגילות - הגוף הפך עמיד יותר.

התרופות פועלות כל עוד הן במערכת. ברגע שמפסיקים, התיאבון חוזר בעוצמה, והגוף שכבר התרגל למשקל נמוך מאט את קצב שריפת הקלוריות כמנגנון הגנה. התוצאה: דחף עז לאכול, במיוחד מזונות עתירי קלוריות.

רבע עד שליש מהירידה במשקל היא מסת שריר, לא רק שומן. זוהי הבעיה הגדולה ביותר - כשהמשקל חוזר, הוא חוזר בעיקר כשומן. הגוף נשאר עם פחות שריר ויותר שומן, במיוחד סביב האיברים הפנימיים.

מחזורי ירידה ועלייה כאלה עלולים ליצור מצב גרוע יותר מהמצב ההתחלתי. הגוף הופך פחות יעיל בשריפת קלוריות, והרכב הגוף משתנה לרעה. מי שמנסה לחזור לתרופה אחרי הפסקה מגלה לעיתים שההשפעה חלשה יותר.

בישראל, המחסור הכרוני והמחירים הגבוהים הופכים את ההחלטה למורכבת עוד יותר. התורים בבתי המרקחת התארכו והמרדף אחרי המרשם המיוחל הפך לספורט לאומי. גם כשיש כסף - לא תמיד יש מלאי.

לא להפסיק פתאום ללא תכנון. לא לסמוך רק על הזריקה בלי שינוי הרגלים. לא להתעלם מאימוני כוח. לא לקוות שהמשקל לא יחזור. לא להתחיל בלי תכנון פיננסי ארוך טווח.

זו החלטה אישית ומורכבת. התרופות יכולות להציל חיים למי שזקוק להן באמת (סוכרתיים, השמנת יתר קיצונית). אבל אם אתה שוקל את זה רק בגלל "קיצור דרך" - חשוב שוב. האם אתה מוכן להיות על זה לכל החיים? האם יש לך תוכנית אמיתית למה שקורה אחרי? אם התשובה לא - אולי כדאי להשקיע את הכסף במאמן אישי ודיאטנית.