על המס שהוא רכיב דרמטי לעידוד הצמיחה - לתשומת ליבו של כחלון

אוריאל לין, צילום: יח"צ
בתחילת במאה הנוכחית השתאה העולם המערבי מול זינוקה הכלכלי של אירלנד. אירלנד, כידוע, היא מדינה קטנה, לא יותר מאשר 4.9 מיליון תושבים על שטח גיאוגרפי זניח, אם אנו משווים אותה לצרפת, גרמניה או אפילו פולין. קראו לתופעה זו אז "הנמר הקלטי".
באותה תקופה ממש, כלכלת ישראל היתה בכי רע. הצמיחה היתה שלילית: 0.6%- בשנת 2001 ו-1.5%- בשנת 2002. בשל כך, יצאנו קבוצת אנשי עסקים מלשכת המסחר להבין כיצד הצליחה אירלנד, שנחשבה עד אז לכלכלה מפגרת וחסרת סיכוי, לזנק לפתע אל תוך מרחב האיחוד האירופאי. כמעט בכל השיחות שקיימנו עמם, ציינו הנציגים האירים שני דברים בעלי משקל מרכזי: ייצוב יחסי העבודה במשק והפחתת מס החברות.
קל מאוד להבין מדוע ייצוב יחסי העבודה במשק תורם לתפוקה ותורם לצמיחת הכלכלה, אבל רבים עדיין מתקשים להבין מדוע דווקא הפחתת מס החברות הוא מהלך אשר ניתן להגדירו כמנוע צמיחה.
עסקים בדרך כלל מתנהלים אם במסגרת חברה בע"מ או כהכנסה של יחידים לכל דבר. כשאדם מנהל עסק כיחיד, שיעורי המס המוטלים עליו אינם שונים משיעורי המס של שכיר או כל יחיד אחר. אולם שונה מאוד הדבר כשמדובר במיסוי חברות.
כבר לפני מאות שנים כלכלות העולם המערבי יצרו את מה שקרוי "חברה בעירבון מוגבל", ובדרך זו אפשרו ליחידים לנהל את עסקיהם לא בבעלות ישירה אלא באמצעות ישות משפטית נפרדת, היא החברה בע"מ. היחיד יודע מה רמת הסיכון שהוא מקבל על עצמו כאשר הוא מקים עסק. אם חלילה הוא נכשל, אי אפשר לבוא אל כל נכסיו ורכושו, הוא נהנה מהגנה. אלה היוצרים קשר עסקי עם החברה בע"מ גם הם יודעים מה המקורות והמשאבים לצורך מימוש גביית זכויותיהם.
מבנה החברה בע"מ היה וגם כיום אחד מהתשתיות המשפטיות עליהן מבוססת הכלכלה וצמיחת המשק. היא מאפשרת גם לחברות להפוך מחברות פרטיות לחברות ציבוריות ולשאוב הון רב מן הציבור לצורך פיתוח עסקיהן. מס החברות הוא תמיד בשיעור נמוך יותר ממס ההכנסה המוטל על היחיד; בישראל, כיום 25% על רווחי החברה. כתוצאה מכך, משאבי רווח רבים אותם יצרה החברה הינם חופשיים ממס, וההנהלה יכולה השתמש בהם כדי לקדם ולפתח את עסקיה. כמובן שבעלי המניות רשאים למשוך רווחים מן החברה לאחר תשלום מס החברות, אולם בדרך כלל כל חברה אחראית לא תוציא את כל רווחיה מהחברה ותעבירם לבעלים. חלק גדול מהרווחים יוותר תמיד במסגרת החברה, לצורך קידומה, חידוש ציוד, התרחבות וכדומה.
כאשר יחיד מנהל את עסקו הוא ממוסה על מלוא ההכנסה. הוא יכול אמנם לחזור ולהשקיע כספים בעסק, אבל עיקר הכנסתו תיועד להוצאה. זוהי הסיבה העיקרית מדוע המיסוי על חברות הוא כה קריטי בתחרות הבינלאומית של משיכת השקעות חוץ. שיעור זה מצוי תמיד בתחרות. יתרונו הגדול הנוסף של מס החברות שהוא פועל על המגזר העסקי כולו ללא סלקטיביות ומעודד צמיחה של כלל ענפי המשק. כל ענף משקי הגדל ומתפתח ומייצר מקומות עבודה מהווה תרומה ישירה לגידול בתוצר ולצמיחה והמסה של המגזר העסקי כולו היא החשובה.
בעשור הקודם, גם בהשפעת ההשראה של אירלנד והתחרות הבינלאומית שהתפתחה בהפחתת שיעורי מס החברות, נקט ראש הממשלה בנימין נתניהו, אז בתפקידו כשר האוצר, במדיניות מעודדת צמיחה שאחד ממרכיביה המרכזיים היה הפחתת מס החברות. שיעור מס החברות היה 36%, והוא הופחת בהתמדה על פי הוראות החוק, גם לאחר שנתניהו סיים את תפקידו, עד לרמה של 23%, והיה זה מסר חזק מאוד למגזר העסקי.
לא הפחתת מס החברות כשלעצמה יצרה את הצמיחה. היו כמובן צעדים נלווים נוספים. אולם הצמיחה בעשור הקודם היתה דרמטית. בארבע השנים 2004 – 2007 עד למשבר העולמי של 2008, שיעורי הצמיחה בישראל היו קרובים לרמה של 7%. בישראל ישנו מגזר עסקי אזרחי בעל אנרגיות אדירות וכוח יצירה המחפש נתיבים לפעילות יזמית. לא כולם רוצים להיות שכירים, הרבה רוצים להגשים את שאיפות חייהם דרך בניית עסקים.
בשנת 2011 עם שינוי האווירה ובניסיון להרגיע את המחאה החברתית, הועלה מס החברות שוב לרמה של 26.5%, ויחד עמו גם הועלה המס על משיכת רווחים מהחברות ב-20%, מרמה של 25% לרמה של 30%. גם אז המסר למגזר העסקי היה חזק מאוד אבל בכיוון ההפוך. בשנתיים האחרונות אנו מצויים ברמת צמיחה בשיעור 2.3%, שבעיקרו הוא תוצאה ישירה של הגידול באוכלוסיה.
להפחתת מס החברות גם היבט חברתי רב חשיבות. לא כל החברות בישראל הן חברות ענק. חלק גדול מהחברות בישראל הינן חברות שהבעלים הם גם המנהלים וגם אלה הנושאים בסיכון. יש לנו כיום 512,890 עסקים המהווים 96.3% מסך העסקים בישראל, בהם רמת הפידיון אינה עולה על 10 מיליון ₪ בשנה, ובתוך זאת 406,900 עסקים שרמת הפדיון בהם אינה עולה על 1 מיליון ₪ בשנה. זוהי השדרה הרחבה של העסקים בישראל. גם הפחתת מס החברות וגם הפחתת המס על משיכת רווחים משפיעה ישירות על המוטיבציה של הבעלים ולפתח עסקים בישראל.
כמובן שכאשר מגיעים לדיון על הפחתת מס חברות או הפחתת מסים בכלל, תושמע כמעט אוטומטית התנגדותם של בנק ישראל ואגף התקציבים באוצר. שני גופים אלה עדיין לא השתחררו מתפיסת היסוד המוטעית שגובה הכנסות המדינה מותנה בשיעורי מס גבוהים, דבר העומד בסתירה מוחלטת נוכח המציאות המוכיחה שכאשר הפעילות הכלכלית מתרחבת גם הכנסות המדינה גדלות.
מס החברות הוא רכיב חשוב בעידוד הצמיחה בכל כלכלה בעולם, בוודאי שגם בישראל. כשאנו דנים היום בשאלה כיצד להחזיר את המשק אל מסלול הצמיחה, ראוי שחשיבותו המרכזית תובא בחשבון ובמיוחד גם נוכח העובדה שהוא משפיע ישירות על לא פחות מ-2 מיליון איש שיש להם זיקת בעלות לעסקים הקטנים והבינוניים במדינה שהם אלה אשר בפועל נושאים בנטל הפעילות המשקית.
תגובות לכתבה(3):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 3.
    שינוי בפעולת מכון התקנים היא ניצחון ליבואנים
    ליאור 17/07/2016 10:41
    הגב לתגובה זו
    1 0
    מעכשיו הרבה יבוא זול חסר תקינה ולא איכותי.
    סגור
  • 2.
    היבוא יגרום להתמוטטות התעשיה בישראל
    בני 14/07/2016 18:13
    הגב לתגובה זו
    2 0
    אבל ללין אכפת רק מהיבואנים.
    סגור
  • 1.
    השילוב של מע"מ ומס חברות הוא גורם הדיכוי הכולל
    משה 13/07/2016 08:27
    הגב לתגובה זו
    4 0
    בארצנו, כאשר רוב הציבור צורך מוצרים ששיעור הרווח העיסקי הגולמי עליהם הוא סביב ה-10 אחוז, ובוודאי שנמוך משיעור המע"מ, הרי שהמע"מ הוא אבן הריחיים הגדולה ביותר על הכלכלה (וגם גורם ראשון במעלה לכלכלה שחורה). צריך לשאוף להוריד מע"מ במסלול ארוך טווח לאזור ה-12 אחוז, למשל בהורדה שנתית ידועה מראש של חצי אחוז לשנה.
    סגור