על 2 הסיבות לשיאים שנשברו בוול סטריט בשנים האחרונות - והאם משהו השתנה?

שימו לב, מאז נובמבר 2015, למרות העלאת הריבית הפדרלית וביטחונם של מומחים להמשך מגמה (לעוד 4 פעמים) במהלך 2016 (שטויות, כי "ההנחיות" הגיעו מהתקשורת ולא מהוועדה לפעולות בשוק הפתוח), ירדה התשואה על אגרות החוב הממשלתיות של ארה"ב לעשר שנים ב-13%. באותה תקופה ירד מדד ה-S&P ב-12%. כלומר, כסף בורח ממניות לאגרות החוב וזאת על אף הוודאות שמחיריהן של האגרות ירדו. זו ההוכחה הטובה ביותר להתנהגות כלכלית בלתי נורמלית ופאניקה. אבל, אל דאגה, זה יתוקן. ועד שהמשוגע ירד מהגג, בואו ננסה להסתכל על ההיגיון.

• רוצה לקבל עדכונים חמים בזמן אמת? הירשם לניוזלטרים של ביזפורטל

אין שום ספק שתגובת השווקים הפיננסיים למצב הכלכלי הלא ברור בסין ולהתדרדרות מחירי הנפט הגולמי הובילה את מדדי המניות לתיקון נוסף, כנראה הגדול מאז יצאו המדדים משאול תחתיות, לפני 7 שנים. אבל למרות הכותרות שכהרגלן מכריזות על חזרה למשבר, מדובר בתיקון בלבד. רצינו לפתוח את הכתבה בסין ובנפט ועל הקשר שבין השניים למצב בכלכלה הגלובלית ובשוק ההון, אבל הגענו למסקנה שהבנת הקשר לא תעזור לנו לתת תשובה הגיונית למה שקורה בשוק ההון. מדוע? כי התקשורת הכלכלית / פיננסית, ה"מתווך" שמחבר בין האינפורמציה שמגיעה מהעולם הריאלי לעולם קבלת ההחלטות בוול סטריט, אינו אותו "מתווך הוגן" באמצעותו יכלו משקיעים לקבל החלטות השקעה הגיוניות.

2016 שברה שיא בלי אחריות או בושה
"המעצמה השביעית", כפי שהתקשורת מכונה בשל השינויים שכפתה עליה מהפכת האינפורמציה, אינה מהווה יותר מקור למידע אמין. התחרות על הרייטינג שהולכת ומחריפה בין מרכיבי אותה מעצמה, לצד השינויים בהתנהגות צרכני התקשורת, מנווטת אותה לפוזיציה בה התקשורת מתמקדת יותר בכותרות ופחות בתוכן. קברניטיה אינם עושים זאת בכוונה על מנת לפגוע במשקיעים חלילה, ולבטח אינם רוצים לזעזע במכוון את השווקים. אבל התחרות על עינו ומוחו של צרכן האינפורמציה מתדלקת את "תרבות הכותרות" ולא משאירה ברירה אלא להגביר ולהקצין את התהליך.מדובר באותו תהליך שהפך את העברת האינפורמציה הכלכלית / פיננסית מדיווח הוגן על הנעשה לדיווח סנסציוני שהקשר בינו לבין הנעשה בשווקים הריאליים הולך ומצטמצם. זה תהליך שמצביע על כך שמהפכת הטכנולוגיה / אינפורמציה משנה גם את עולם הדיווח, ובעקבותיו את תהליך קבלת החלטות ההשקעה (אגב, בדיוק כפי שהיא עושה בכל תחום אחר).אנחנו מדברים על כך מאז נמכר הסמארטפון הראשון, אבל מה שקורה מתחילת 2016 שובר כל שיא ונצטרך ללמוד ולחיות גם עם זה - עד לתחילת המאה עולם ההשקעות נשלט על ידי חשיבה כלכלית / חברתית לטווח הארוך. אך כיום הוא הופך במהירות לקשזינו, מבחינת עומק החשיבה שמוקדשת להשקעה. הדור שפעל על סמך הנתונים העובדתיים והתחזיות שנוצרו מתוכם מתחלף בדור שפועל על סמך כותרות מונחות רייטינג, חסרות קשר לעובדות ובניתוק להיגיון העסקי / כלכלי.

למעשה לצד ההתעלמות מהעובדות נעלמה גם האחריות והבושה. קצב הטעויות של ה"מומחים" עולה בהתמדה (האחרון - טעות של 50% בקונצנזוס התעסוקה של דצמבר) ועולם כמנהגו נוהג. התקשורת, במרדפה אחרי הרייטינג, יוצרת סמלים ומשווקת אותם לציבור המשקיעים עטופים בתהילה כוזבת, מתוך ההנחה שהציבור לא יבדוק את מקורות התהילה ששזרה התקשורת לסמל. סמלים כמו הפרופסור רוביני, מרק פאבר, ביל גרוס או ג'ורג' סורוס מושכים עיניים לכותרות ואיש לא בודק איזה נזקים היו נגרמים אם המשקיע היה מקשיב למרבית הצעותיהם מאז תחילת המאה.

ג'יימס קריימר הוא כוכב על, ספק הכותרות המוביל בשוק ההון האמריקני, ולא רק במניות. ככזה, הוא עוזר ל-CNBC לקבל יותר פרסומות, להוביל ברייטינג. עשרות מיליונים שותים דבריו בצימאון ופועלים בהתאם, למרות שהאיש הסביר מאות פעמים מאז החל בתוכנית Mad Money, שזו מיועדת אך ורק "להשקעה במניות ובכסף שאינו מיועד לפנסיה או להשקעה קונסרבטיבית מהסוג של השקעה במניות מניבות הכנסה / ...". כלומר רק להשקעות ספקולטיביות, מישהו מתייחס לכך? שלא תטעו, קריימר, מכל הסמלים של התקשורת הפיננסית, הוא מהבודדים שאמיתי, שהרקורד הכולל שלו יותר חיובי משלילי ומבין איך פועל שוק ההון האמריקני. אבל תופעות מהסוג הזה לא היו עד להשתלטות מהפכת האינפורמציה.

תרבות הרייטינג מציגה: חלומות ביוקר
מה שקרה לאחרונה עם "גילוי" שדות הגז החדשים ע"י ישראמקו וחברים מאפיין את המצב. קראנו את הודעות החברות, בעברית ובאנגלית. התוצאה של הדיווח לבורסה על המניות המעורבות הייתה לא פחות ממה שמכונה באמריקנית |mind boggling". שמענו את מה שאמר יוסי לנגוצקי על "הפוטנציאל" שהפך באמצעות הכותרות למציאות, ועל הצורה בה הגיעה ההודעה לציבור המשקיעים - "מישהו צריך לחקור את הדבר", אמר. הבעיה, שמה שקרה במניות הגז הוא דוגמא למצב שהולך ונעשה שכיח. תרבות הכותרות מונחית הרייטינג הופכת בעיני משקיעים רבים חלומות למציאות, וכידוע בשוק ההון לחלום יש הערכות שווי חלומיות ובלתי ריאליות - ברוב המקרים החלום מתנפץ אל מול המציאות, וכך גם היציאה מהחלום יקרה למשקיע לא פחות מהכניסה אליו.

החלום הוא אומנם חלק בלתי נפרד, ואולי החשוב ביותר, בקבלת החלטת השקעה, אבל התקשורת הצליחה להפוך את היוצרות - היא מייצרת מצב בו החלום יותר חשוב מהמציאות. פעם חשבנו שזה רק בתחום הרפואי, מתברר שזה בכל התחומים. מי מכם שרוצה להתעמק טיפה בנושא, שילך להנפקת גו-פרו (GPRO) ביוני 2014. שווי החברה באותם ימים נאמד על 2.95 מיליארד. בעזרת הפרשנויות ודוחות האנליסטים, החברה פרשה כנפיה, וארבעה חודשים לאחר ההנפקה, בניצוחה של התקשורת, הגיעה GPRO לשווי 10 מיליארד. עכשיו ניתן להבין מדוע היום, בשווי 1.45 מיליארד, היא נורא יקרה.

אל תאמינו לטיפשות: הנה הסיבות האמיתיות לשבירת שיאי כל הזמנים
במרץ 2009 נחת מדד ה-500 S&P על 672 נקודות ואז החל לטפס. הנחיתה הייתה בגלל המשבר, והטיפוס הגיע בגלל הציפיות לסיומו. שש ורבע שנים מאוחר יותר, ביולי 2015, שבר המדד את שיא כל הזמנים והגיע לרמה של 2135 - 218% מעל לשפל של 2009. גם מדדי המניות האחרים עשו כך - הנאסד"ק שבר גם הוא את שיא כל הזמנים ועלה ב-313.5% מעל שפל 2009, וב-1.9% מעל שיא בועת 2000 שאותה לא היה אמור, אליבא המומחים, לשבור לעולם.

ישנן 2 סיבות לעליית המדדים. ראשית, ההתאוששות הכלכלית בארה"ב, ושנית, העליות המדהימות ברווחיות החברות, במיוחד הטכנולוגיות, שבאו משילוב עליות במכירות וההתייעלות המופלאה שהביאה מהפכת הטכנולוגיה - שום דבר אחר!. נכון, העליות במדדי המניות בטווח של 2009-2015 היו מוגזמות לעיתים, אבל זה קרה בעיקר באשמת אנליסטים נלהבים ופרשנים חסרי הבנה. לבוא היום ולהסביר שהעליות בנכסים הן תוצאה של ההנזלה המוניטרית לבדה, "ללא תמיכת נתונים כלכליים"? זו פשוט טפשות. התוצר האמריקני סיים את שנת 2009 עם 14.42 טריליון דולרים, וכיום נמצא על 17.42 טריליון. התוצר לנפש עלה מ-48,557 דולר ל-52,118 דולר ורווחי 500 החברות המובילות בארה"ב, לפני מס, הגיעו ל-1,783.8 מיליארד דולרים מ-671.4 ב-2009 - עלייה של 165.7%.

בכמה עלה מדד ה-S&P באותה התקופה? ב-186.6%. נו? הציגו לי בבקשה נתון כלכלי אחד מרכזי שלילי לאורך 7 השנים האחרונות בארה"ב, ואנחנו נתנצל. יותר מכך - שני המשתנים הכלכליים היחידים, החשובים, שיורדים מאז 2009 הם האינפלציה והריבית (והעלאות הריבית המובטחות, אם תתקיימנה, תעשינה יותר מצרכים פוליטיים גלובליים מאשר צרכים כלכליים אמתיים), ואלו נתונים מצוינים לכלכלה האמריקנית. אגב, כפי שהולך ומסתמן, גם ברבעון האחרון של 2015 החברות המובילות יכו את הציפיות, אלא שבעולם ההשקעות החדש שנשלט על ידי כותרות שנכתבות בשביל הרייטינג זה ממילא לא משנה.

אז התיקון הנוכחי, כפי שמסבירות לנו הכותרות, הוא "made in China", משולב במחירי הנפט. שטויות רבותיי. סין והנפט הם הזרז של התיקון, אבל לא הסיבה. התיקון הנוכחי מאותת, בדיוק כמו כל 7 התיקונים הקודמים מאז 2009, על החשש שהעליות במחיר המניות התקדמו מהר יחסית לצמיחה הכלכלית, לרווחיות החברות ולציפיות למצב הכלכלי - מאקרו ומיקרו.

הפעם התיקון מלווה ביותר כותרות אימים ויצירת פאניקה מבעבר. הנפט יורד בגלל עודפי היצע גדולים והנפילה החדה מבהילה את הפרשנים ששכחו, כמנהגם, שמחירי הנפט עלו, בעזרתם ובעזרת החברים בבורסת הסחורות בשיקגו.

בסין לעומת זאת, הכותרות בסגנון, "China GDP Slows to Weakest Since 2009 on Manufacturing Slide". אבל בשטח התוצר עלה ב-6.9%, המכירות הקמעונאיות התחזקו ב-11.1% והכלכלה הסינית צולחת בהצלחה מהסתמכות על תעשיות הבסיס הכבדות של פלדה, פחם, מלט, הטכנולוגיה והצריכה, שעברו ב-2015 את 50% מהפעילות הכלכלית שם.

"ההאטה" הסינית אמנם משפיעה לרעה על הביקושים לגלמים בעולם, שפוגעים בכמה מדינות (במיוחד מתפתחות), אבל הפגיעה בכלכלה הגלובלית, במיוחד בארה"ב, נמוכה. מה שחשוב הוא העלייה בצריכה הפנימית בסין. אז נכון, באים פרשנים וצווחים, "ממילא אסור להאמין לנתונים הסינים", ואנחנו הרי כותבים זאת מתחילת המאה, אבל זה מה יש ואלו אותם פרשנים שעד לפני שנה-שנתיים המליצו בחום להשקיע בחברות ונכסים בסין, זוכרים?

בואו תעברו לצד המנצח: זאת הדרך
יש מנצחת אחת גדולה מהמשבר הסיני וממשבר הנפט, וקוראים לה ארה"ב. לדעתנו כדאי מאוד לנצל את התיקון שעדיין בעיצומו, ולאסוף חברות אמריקניות מובילות, או ליתר בטחון את סלי ה-S&P, הנאסד"ק 100 וכמובן סלי הרפואה. דעתנו לא השתנתה - העולם עובר מהפכה תעשייתית שניה, ומדובר בתהליך ארוך מאוד שיכלול עוד זעזועים רבים מהסוג הנוכחי. אבל את התהליך הזה אי אפשר לעצור ויש בו אופציית ההשקעה היחידה ההגיונית - המניות המובילות.