כתבה פוסט מכפיש על חמותה, ותשלם 20 אלף שקל

בית משפט השלום קיבל את תביעתה של אישה נגד כלתה לשעבר, בעקבות שורת פרסומים שפרסמה נגדה בפייסבוק, בהם התחזתה לבעל
פייסבוק, צילום: iStock
בית משפט השלום קיבל את תביעתה של אישה נגד כלתה לשעבר, בעקבות שורת פרסומים שפרסמה נגדה בפייסבוק, בהם התחזתה לבעל ויצרה מצג לפיו אמו עודדה אותו להתגרש ולנטוש את אשתו עם ילדיהם. השופט קבע כי הדברים אמנם מהווים לשון הרע, אולם נכתבו תוך סערת נפש, איבוד שליטה וכעס רב על הבעל.
הנתבעת הייתה נשואה בעבר לבנה של התובעת, עד לגירושיהם בינואר 2017. לטענת התובעת, כשנתיים לפני הגירושין פרצה הנתבעת לחשבון הפייסבוק של בנה של התובעת (בעלה של הנתבעת) ופרסמה, כאילו מדובר בפרסומים בשמו, ארבעה פוסטים עוקבים בתוך דקות. כך, בפרסום הראשון, נכתב "זרקתי את אשתי עם 2 תינוקות כדי שאמא שלי תהיה גאה גם בי". בפרסום השני נכתב "כבר שבועיים שאני כמעט לא בבית ולא עם הילדים". בפרסום השלישי נכתב "אחותי הגדולה גרושה פעם שניה ואני בדרך לרבנות. תודה לאמא שלי שעושה הכל על מנת שנתגרש". לבסוף, בפוסט הרביעי נכתב "תודה לך אמא יקרה, בזכותך תיכף אהיה גרוש גם. מצטרף לגרושים שבמשפחה".
לטענת התובעת, האדם הסביר אשר קורא את הפרסומים מסיק כי בנה משפיל אותה בפומבי ומאשים אותה כי הרסה את חיי הנישואין שלו ושל אחותו. עוד טענה כי כתוצאה מהפרסומים היא חשה בושה ועל אף שהמעיטה לצאת מהבית היא התקשתה לשמור על פרטיותה היות ובתקופה הרלוונטית, במסגרת עבודתה בבנק,  אנשים רבים הכירו אותה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא לא פרצה לפייסבוק של בעלה, הכחישה את הפרסומים נשוא התביעה וציינה כי הוא פנה למשטרה בעניין זה ותלונתו העלתה חרס.
השופט רונן פיין קיבל את עדותה של הנתבעת וגרסתה לפיה דף הפייסבוק היה נגיש לשימוש משותף שלה ושל בעלה במחשב הביתי, וקבע כי זו הייתה אמינה וסבירה בנסיבות העניין. על כן, לא התובעת לא הוכיחה, במאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי, כי הנתבעת "פרצה" לחשבון הפייסבוק של בעלה. עוד נדחו הטענות הנוגעות לפגיעה בפרטיות.
אשר לשאלה האם מדובר בפרסומי לשון הרע, סבר השופט כי הדין עם התובעת שכן ממלל שלושה מתוך ארבעת הפרסומים הרלוונטיים משתמע בצורה ברורה כי מיוחסת לה התנהגות שלילית, של אם המבקשת את רעת ילדיה או כזו אשר עושה הכל כדי שאלה יתגרשו.
לדעת השופט, האדם הסביר אשר קורא את הפרסומים, סבור כי בנה של התובעת כתב את הפוסטים וקורא תיגר בפומבי כנגד אמו. בנוסף, עלול הקורא להבין כי היחסים בין התובעת לבנה גרועים וכי ניסים מאשים את אמו בהרס משפחתו שלו וזו של אחותו. כך, מהפרסומים ניתן להבין כי הבן כותב שעזב את אשתו ושני ילדיהם הקטנים כדי שהתובעת תהיה גאה בו. לפיכך, סבר השופט כי הביטויים במשמעותם האובייקטיבית, עונים על הגדרת לשון הרע הקבועה בחוק.
עוד נדרש השופט לשאלה האם מדובר ב"זוטי דברים", כפי שטענה הנתבעת. לשיטתו, במובדל מהבעת דעה בדרך של "תגובית" הנבלעת בין רצף של תגוביות, הרי שהפרסומים שבמחלוקת, שנכתבו על ידי הנתבעת כפוסטים על ה"קיר" בדף הפייסבוק של בעלה ולכאורה בשמו, באופן בו הם נגישים לעיני כל, אינם בבחינת "זוטי דברים". עוד הוסיף כי עמדה לתובעת, לכל הפחות באמצעות בעלה, האפשרות להסרתם המידית של הפרסומים ומניעת הפצתם. משכך, סביר מאד להניח במבחן ההיגיון והשכל הישר ומניסיון החיים, כי הבעל פעל להסרת הפרסומים כשעה לאחר פרסומם, ובכך הקטין בהכרח את היקף הפגיעה מהפרסום, ככל שהייתה פגיעה כאמור.
עוד הוסיף השופט כי לשיטתו חל שיהוי בהגשת התביעה, אך שיהוי זה איננו כזה היורד לשורשו של עניין אשר יש בו לדחות הטענות. מנגד, השיהוי בהגשת התביעה וכן העדר פנייה מוקדמת על הנתבעת, ישפיע על גובה הפיצוי הכספי לתובעת בגין הפרסומים. עוד קבע השופט כי הפרסומים אינם חוסים תחת הגנת תום הלב, שכן נכתבו במכוון תוך התחזות לבנה של התובעת ולא התקיים התנאי שהדבר שפורסם הוא אמת.
בבחינת סכום הפיצוי שקל השופט את העובדה שהפרסומים הוסרו סמוך לאחר פרסומם ולא הספיקו לקבל תגובות ושיתופים ברשת, ואת המסקנה מהעדויות בתצהירים ובדיון כי סביר להניח שהתובעת ידעה להיחלץ מעוגמת הנפש האפשרית והתמודדה מול הלכי הרוח בדבר קיומם של הפרסומים, וזאת בקלות יחסית, מול בני משפחתה הקרובים. עוד הוסיף השופט כי לא ניתן להתעלם מטענת הנתבעת כי עילת התביעה היא בגדר נדבך נוסף בסכסוך הגירושין בינה לבין בעלה, ובכל מקרה קשורה קשר הדוק לגירושין שהסתיימו שלושה חודשים טרם הגשת התביעה.
מנגד האמין השופט לחרטה המאוחרת אותה הביעה הנתבעת ולטענתה כי הדברים נכתבו תוך סערת נפש, איבוד שליטה וכעס רב על בעלה מיד לאחר שנטש אותה, כך לטענתה, עם שני ילדיהם הקטנים. לדעת השופט, בחינת מכלול נסיבות המקרה מובילה למסקנה כי הנתבעת זכאית ליהנות מהקלה, וכי סכום הפיצוי שנתבע היה מופרז בהתחשב בטיבם ובמידת חומרתם של הפרסומים, כמו גם  בשיהוי הרב בהגשת התביעה בחלוף שנתיים מהעלאת הפוסטים ונסיבות פרסומם. לפיכך, ובשקילת כל השיקולים הרלוונטיים, תפצה הנתבעת את התובעת בפיצוי גלובאלי בסך של 20 אלף שקל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט בגובה 5 אלף שקל.
כתבות משפטיות נוספות ניתן למצוא באתר תקדין
תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה