התוכנה החדשה של מס ערך מוסף – לאן תוביל? האם נמצא הפתרון למצוקת התקציב?

מאת יועץ מס שמואל (סמי) מזון

התראה מוקדמת והרחק מעינו של העוסק, השיקה מערכת המסים תוכנה חדשה למס ערך מוסף.
אינטרנט מחשבים, צילום: Getty images Israel
"ושמרת את חוקותיי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם." (ויקרא יח, ד-ה)
ללא כל התראה מוקדמת והרחק מעינו של העוסק, השיקה מערכת המסים תוכנה חדשה למס ערך מוסף.
כולנו בעד התחדשות וקידום, בתנאי שהדבר ייעשה לתועלת הציבור, להקלה על בירוקרטיה ובצורה שקופה, בעיקר כשמתגלה כי ההתחדשות גורמת לגזל כספי ציבור העוסקים והיא מיושמת ללא התראה מוקדמת.
אין עונשין אלא אם כן מזהירין הוא כלל הלכתי-תלמודי.
במה דברים אמורים?
עד היום, עוסק שאיחר בדיווח ובתשלום לרשות המסים (מס ערך מוסף) שילם עבור הפיגור ריבית והצמדה ואף קנס על הסכום שפיגר בפירעונו. חיוב מוצדק לכל הדעות, מתוך הבנה שאין עליה עוררין כי העוסק הוא אך צינור להתחשבנות עם שלטונות מס ערך מוסף ואל לו להחזיק כספי מדינה שהוא נאמן עליהם.
להלן פירוט הקנסות:
קנס על איחור בהגשת הדוח - 219 ש"ח לכל שבועיים או חלק מהם.
קנס לכל חוב החל מהשבוע הראשון לפיגור בתשלום הדוח - 0.2% לכל שבוע פיגור או חלק ממנו.
תוספת הפרשי הצמדה וריבית - סכום השווה לסכום הפיגור 4% ריבית לשנה תוספת הצמדה על-פי עליית המדד.
קנס בשל אי תשלום במועד - 0.25% לכל שבוע במשך שישה חודשים ראשונים.
קנס בשל אי-תשלום במועד - 0.5% לכל שבוע פיגור מעל לשישה חודשים.
מה השתנה היום?
כל מי שיפגר בתשלום מס ערך מוסף יחויב בריבית, הצמדה וקנסות על סכום מס העסקאות מתוך הדוח ולא כפי שהיה נהוג עד היום על יתרת החוב, קרי, על העסקאות בניכוי התשומות.
לדעתי זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
מאין הגיעו שלטונות מס ערך מוסף לשינוי הנוהל הצודק שהיה קיים עד היום?
עוסק חייב להעביר מס ערך מוסף שגבה באמצעות חשבונית שהוציא.
סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 קובע:
"עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות... ובלבד... שהניכוי ייעשה בתוך ששה חדשים מיום הוצאת החשבונית, הרשימון או המסמך".
על-פי סעיף זה בונה רשות המסים את הטיעון כי עצם העובדה שהעוסק זכאי לקזז מס תשומות וחייב להעביר מס עסקאות, אינו מקנה לו זכאות ליהנות מהריבית וההצמדה שמגיעים לו.
לדעתי לא כך יש לפרש את נושא ה"זכאות" לקיזוז ולו מהסיבה הפשוטה המתבססת על הסייג הקיים באותו סעיף - ההתחייבות החוקית לקזז את מס התשומות בתוך שישה חודשים מיום הוצאת החשבונית.
אם נפרש סעיף זה לאשורו, שלטונות מס ערך מוסף מחייבים את העוסק להגיש את התשומות בתוך שישה חודשים, אחרת תשומות אלה אינן בנות קיזוז. אם כך, העוסק אינו "זכאי" לנכות מס תשומות אלא "חייב" לנכות מס תשומות במגבלות שישה חודשים.
לחיזוק טענותיי אני מביא להלן דברי שופטים מתוך שני פסקי דין המבהירים את נקודת השקפתי.
1.   ערגול פלדות בע"מ - המערערים נ' מדינת ישראל אגף המכס והבלו - המשיב, בבית משפט העליון תיק ע"א 773/86; לפני כב' השופטים מ. שמגר, א. גולדברג, י. מלץ; ניתן ביום 07/05/1989
א.  "אין בחוק הוראה בדבר שערוך ניכויים, ומכאן שניכוי מס תשומות נעשה לעולם בערכו הנומינלי".
ב.   "ניכוי מס תשומות במצב זה אינו זהה למצב של החזר מס תשומות המתייחס לעודף מס תשומות על סכום המס שהעוסק חייב בו."
משמעות הנאמר לעיל הוא שאם קיים דוח להחזר, הריבית וההצמדה מגיעים על כל סכום ההחזר.
אם קיים תיקון לדוח והתווספו תשומות, רק תשומות אלה יוחזרו בערכים נומינליים.
2.   מנהל מס ערך מוסף, המערער נ' אבו סאלח חוסין, המשיב; בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים; לפני כב' השופטים: א' ריבלין – משנה לנשיא, א' פרוקצ'יה, א' גרוניס; ניתן ביום 12/05/2010.
א.  "...כאשר עוסק מאחר בתשלום המס המוטל עליו, משוערך סכום החוב על דרך הוספת הפרשי הצמדה וריבית, או כאשר מבוצע החזר מס תשומות לעוסק, הוא מוחזר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית".
ב.   "...שיערוך מס התשומות וניכויו בערכו הריאלי עולה בקנה אחד עם תכליתו העיקרית של חוק מס ערך מוסף למסות את הערך המוסף בלבד, ולמרות שניכוי מס התשומות בערכו הנומינלי מאופיין במידה מסוימת של שרירותיות, התלויה בשיעורה של האינפלציה באותה תקופה בה לא נוכו התשומות".
ג.   "סעיף 105(ג)(1) "...קשה לשונית להחילו על מס תשומות המנוכה באיחור. בנוסף, בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר במפורש, שאין הכוונה לסכומים המהווים "מס" או "מס תשומות"."
ד.   "הכללת ניכויים משוערכם במסגרת הדו"חות התקופתיים תגרום לעירוב של סכומים נומינליים וריאליים במסגרת דו"ח אחד, ובכך תקשה על הביקורת ותפגע בפשטות מנגנון הדיווח העצמי, עליו מבוסס חוק מס ערך מוסף".
ה.  השופטת א' פרוקצ'יה: "ניכוי מס התשומות צריך להיעשות בערכים ריאליים ולא נומינליים, ולהיות מנוכה ממס עסקאות המחושב בערך ריאלי, וזאת כדי להגשים את תכלית דיני המס להביא לגביית מס אמת". (מתוך הפסיקה)
ו.   "שיערוך תשלום או ניכויים אינו אמור להעשיר את פלוני, ואו אינו אמור להעניש את אלמוני".
ז.   בפסק הדין האמור "...ניכוי מס התשומות בערכו הנומינלי מביא לכך שהנישום חייב פי 6.2 ממס האמת המגיע ממנו. זו תוצאה שקשה להשלים עמה".
(ההדגשה אינה במקור – ש"מ)
סוף דבר:
מתן פרשנות דווקנית בנושא ריבית והצמדה לגבי מס התשומות יביא לתוצאות הפוכות מהמצופה. חוששני כי העוסקים יחפשו דרכים אלטרנטיביות להתגבר על העוול הזה וליישם את האמרה "ובתחבולות תעשה לך מלחמה" (בתקווה שלא נגיע לכך לעולם).
לשנות היום "סדרי בראשית" כי אין לחשב ריבית והצמדה על מס התשומות ולחייב את העוסק בריבית ובהפרשי הצמדה רק על מס העסקאות, כאמור זו "גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה", במיוחד כשמדובר באנשים הגונים, משלמי מס אמת, וכמו כל אדם אינם חפים מטעויות. הענשתם של אלה דווקא היא בגדר "לשפוך את התינוק עם המים", מעוררת ספקות לגבי הגינותם של המוסדות ונוגדת כל מאמץ שהשלטונות מנסים לשכנע אותנו כי יש לשלם מס אמת.
לדעתי, לא לכך התכוון המחוקק.
אני פונה למנהל רשות המסים: הקדש לכך מחשבה נוספת והשאר את חישובי הריבית וההצמדה לגבי התשומות כמות שהם וכמו שהיו ב-40 השנים האחרונות. הדבר ימנע קרוב לוודאי עושק ו/או גזל חס וחלילה.
בתקווה שהנושא ייבדק שוב והמסקנות הנכונות הן אשר יגברו על התיקון המוצע, שאולי יכניס לקופת המדינה כספים, אך יגרום, לדעתי, לאבדן אימון של הציבור.
הכותב - לשעבר נשיא לשכת יועצי המס בישראל. ממשרד מזון, חשבונאים ויועצי מס מוסמכים
 
 
<center>>
תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה