נדחה ערעור לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות לנותנת שירותים אשר הוכרה כעובדת

תקציר ע"ע 3575-10-11 ענת עמיר נגד חברת החדשות הישראלית, בבית הדין הארצי לעבודה, ניתן ב- 21.1.2015 תקציר פסק הדין מאת עו"ד ג'ולייט אליהו
בית משפט, צילום: Getty images Israel
העובדות
ענת עמיר (להלן: "העובדת") עבדה בחברת החדשות הישראלית (להלן: "המעסיקה") כעוזרת במאי והייתה במעמד של נותנת שירותים עצמאית בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים.
העובדת ביקשה להפוך לשכירה במספר הזדמנויות שונות ובשנת 2008 צומצם היקף העבודה של העובדת.
בשלב מסוים המעסיקה הציעה לעובדת להפוך לשכירה תמורת זכויות סוציאליות  ושכר נמוך מהשכר שקיבלה העובדת בהיותה נותנת שירותים. העובדת סירבה להצעת המעסיקה וכתבה למעסיקה כי היא ניסתה פעמים רבות להתקבל לעבוד אצל המעסיקה כשכירה אולם פניותיה נדחו והיא רואה בצמצום היקף עבודתה כפגיעה והתנכלות ולפיכך רואה עצמה כמפוטרת. לפיכך, הסתיימו היחסים והעובדת תבעה כי יש להכיר בה כעובדת ודרשה תשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.
ביה"ד האזורי קיבל את הטענה כי היו יחסי עובד מעביד בין הצדדים אולם דחה את תביעותיה הכספיות של העובדת הנובעות ממעמדה כשכירה. העובדת ערערה לביה"ד הארצי כנגד קביעות ביה"ד האזורי למעט הקביעה כי התקיימו יחסי עובד מעביד.
פסק דין
העובדת טענה בערעור כי עבדה במשך 6 שנים ברציפות והייתה נתונה לכפיפות הממונה עליה אשר גם קבע לה את סידור העבודה. מעולם לא חתמה על הסכם עבודה הכולל בתוכו את סעיף גדרון וקובע כי היא נותנת שירותים והחתימה המוצגת בהסכם - זויפה.
מנגד, המעסיקה טענה כי העובדת אכן חתמה על החוזה בו מוחל גם סעיף גדרון מרצון וכעת מתנהלת בחוסר תום לב עת מתכחשת לקיומו. כמו כן, העובדת לא חויבה לבצע את העבודה אליה שובצה, העובדת נתנה שירותים גם ללקוחות אחרים בתקופת העסקתה אצל המעסיקה. היה לעובדת עסק משלה, שולם לה באמצעות חשבוניות מס והיא דיווחה על עצמה במס הכנסה באופן עצמאי. 
בית הדין הארצי שמע את טענות הצדדים וקבע בדעת רוב כי אינו מתערב במסקנות ביה"ד האזורי לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד ונסיבות סיום ההעסקה שהרי אלו קביעות עובדתיות אשר נסמכו על מהימנות ראיות שגם נשמעו ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים או מסקנות אלו. נוכח קיומם של חתימות ומס' ת.ז. של העובדת בכתב ידה על גבי החוזה, ולאחר חו"ד גרפולוגיות מנוגדות, לא התקבלה טענת העובדת ונקבע כי היא אכן חתמה על ההסכם ותנית גדרון לא היוותה תנאי מקפח בהשוואה להשתכרות קודמת של העובדת.
לפיכך, העובדת השתלבה במערך הבמאים של המעסיקה.
עוד נקבע כי העובדת התפטרה במכתב בו פנתה למעסיקה וציינה מפורשות כי היא רואה עצמה כמפוטרת. מכתב ההתפטרות של העובדת מהווה התפטרות בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים שכן לא הוכח שהפחתת המשמרות בעבודה נעשתה לשם התנכלות בעובדת.
הצעת המעסיקה לקלוט את העובדת כשכירה אינה מהווה נסיבות המצדיקות התפטרות בדין מפוטרת.
ביה"ד הארצי הרחיב בשאלת זכאותו של המעסיק לקיזוז או השבה של כספים ששולמו ביתר למי שהוכר בדיעבד כעובד אצלו. נבחנה הגישה החישובית מול גישת הפער האחוזי ונקבע כי הזכות להשבה קמה לסכומים מתוך מלוא התמורה ששולמה לעובד ואשר מיוחסים לכיסוי זכויות משפט העבודה וזאת כשיש שינוי יחס בין הצדדים ליחסי עובד ומעסיק. תביעת השבה של מעסיק מוגבלת לתביעת קיזוז הפרש עלויות בין עלות העסקת אותו אדם כקבלן בהשוואה לעלות העסקתו כעובד. אין מקום להשבה במקרה של הכרה במערכת יחסי עובד מעביד אלא אם הוכח כי שולמה לקבלן תמורה מוגדלת ביחס לשכר שהיה מקבל כשכיר וכפי המוסכם בין הצדדים על תנית גדרון. תנאים אלו לא התקיימו במקרה זה ולכן חרף זכאות העובדת לדמי הבראה וזכויות סוציאליות, הרי שיש מקום לקזז רכיבים סוציאליים מסכומים שקיבלה העובדת ביתר בגין העסקתה כקבלן. נקבע כי בנסיבות של פער שכר העולה פי שניים בין שכר העובדת כנותנת שירות לעומת השכר שהיה משולם לה לו בחרה להיות עובדת, קצת קשה להניח כי מעמדה כנותנת שירות דווקא נכפה עליה עם תחילת העסקתה.
בדעת מיעוט, כבוד השופטת לאה גליקסמן, תמכה בקביעה כי אין להתערב בקביעות ביה"ד קמא בכל הקשור לקיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים ובחתימת העובדת על חוזה כנותנת שירותים ולא כשכירה, אולם לשיטתה, העובדת אכן זכאית לפיצויי פיטורים וזאת נוכח הודאת המעסיקה כי הקשר בין הצדדים הסתיים על פי החלטת המעסיקה להפסיק את ההתקשרות עם העובדת. כמו כן, דעת המיעוט תומכת בזכאות העובדת לתשלום זכויות סוציאליות ואי ביצוע קיזוז והשבה בגין תשלומים אשר בוצעו ביתר וזאת מבלי לתמוך טכנית "בגישה האחוזית" המבקשת לבדוק קיומו של פער בן 50% בין התמורה הקבלנית לבין שכר חליפי של מועסק כ"עובד" אלא גישה המבוססת על מכלול נסיבות המקרה ותום ליבו של העובד. כמו כן, בהתאם לדעת המיעוט לא ניתנה לעובדת זכות בחירה (אמיתית) לבחור את מעמדה והיא נדרשה להיות מועסקת כפרילנסרית. בנוסף, יישום הגישה החישובית לא מתחשב בפרמטרים כמו שוויון אמיתי של זכויות פנסיוניות שנשללות מעצמאי, תשלום ימי חג, שעות נוספות, מחלה וכו' אשר יש בהם כדי לשנות את התחשיב ולזכות את העובדת בתשלום זכויות סוציאליות. 
לסיכום, נקבע בדעת רוב כי העובדת התפטרה ולפיכך לא זכאית לפיצויי פיטורים ובנוסף, יש לחשב זכויות המגיעות למועסק כ"עצמאי" על בסיס השכר שהיה מקבל כאילו הוגדר מלכתחילה כ"עובד". אין לבצע קיזוז בפערים שנוצרים כתוצאה מתשלום תמורה לקבלן כ"עצמאי" לבין שכר שמשולם לאדם כ"עובד" ולפיכך, נדחה הערעור של העובדת והיא נדרשה לשלם למעסיקה את עלות שכ"ט עו"ד.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"
תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה