חובת מתן הודעה מוקדמת שעה שמעסיק לא הודיע לעובדיו מראש על חילופי מעסיקים

ע"ע 28597-03-11 דבוש נורית ואח' נגד מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ, בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 11.2.2015 תקציר פסק הדין מאת עו"ד עינב כהן
פסק דין, צילום: Getty images Israel
העובדות
דבוש נורית ואח' (להלן: "העובדים") הועסקו על ידי מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ (להלן: "המעסיקה") לתקופות שונות.
ביום 1.1.08 נמכרה פעילות המעסיקה למעסיק חדש. בד בבד שלחה המעסיקה לעובדים מכתבי פיטורים שבהם הודיעה להם על הפסקת העסקתם בשירותה לאלתר בשל חילופי המעסיקים. העובדים המשיכו לעבוד במפעל אצל המעסיק החדש. המעסיקה לא שילמה להם תמורת הודעה מוקדמת.
העובדים הגישו תביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת.
בית דין קמא דחה את תביעתם תוך שהוא קובע כי יש לראות את המפעל כמקום עבודה אחד השומר על רציפות הזכויות וזאת גם לעניין חובת מתן ההודעה המוקדמת.
בית הדין הארצי דן בשאלה האם חב מעסיק בתשלום דמי הודעה מוקדמת בנסיבות של חילופי מעסיקים במפעל?
פסק הדין
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי חובת מתן הודעה מוקדמת לעובד או למעסיק על הכוונה לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים עוגנה בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות (להלן: "החוק").
תכלית ההודעה המוקדמת לאפשר לעובד תקופת התארגנות למקום עבודה חלופי, עת מופסקת עבודתו. העובדה כי בעת חילופי מעסיקים, מקום העבודה מוסיף להתקיים והמעסיק החדש מוכן לקלוט את העובד ולהמשיך את העסקתו ברציפות, אין משמעה כי יש בכך כדי לפטור את המעסיק הראשון ממילוי חובתו על פי דין. זאת, נוכח לשון החוק שאינה כוללת כל הסתייגות לחובת המעסיק ליתן לעובד הודעה מוקדמת, כל אימת שהוא בוחר לפטר את העובד.
העובדים פוטרו על ידי המעסיקה כך שחובת מתן ההודעה המוקדמת הינה מוחלטת. בית הדין ציין כי אין להתייחס לעובד כ"כלי על לוח השחמט" וכי העובד רשאי להחליט היכן ובשירות מי הוא מבקש לעבוד; לכן הרי שעצם ההחלטה "להעבירו" ממעסיק למעסיק, מאיינת את יכולתו להיות אדון להחלטותיו ושוללת ממנו את זכות הבחירה, וזאת גם אם בסופו של יום מחליט העובד להמשיך לעבוד במפעל תחת המעסיק החדש.
כל שצריך לעשות מעסיק המבקש לפטור עצמו מחובת התשלום בגין תקופת ההודעה המוקדמת הוא להודיע לעובד מבעוד מועד על הכוונה להעביר את הבעלות בעסקו לאחר, ולהותיר בידי העובד את הבחירה החופשית האם להמשיך לעבוד במפעל, אם לאו. מעסיק הבוחר לשמור לעצמו את המידע בדבר כוונתו להעביר את המפעל לבעלות אחרת ומונע בכך את חופש הבחירה של העובד, צריך לשאת בתשלום בגין הפרה זו.
העובדה כי בסופו של דבר בחר עובד להמשיך ולעבוד במפעל אין בה כדי להשפיע על עצם חובת מתן ההודעה המוקדמת. ככלל אין העובד חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו בגין אי מתן הודעה מוקדמת. כלומר, גם אם החל העובד לעבוד במקום עבודה אחר למחרת פיטוריו והשתכר במקום עבודתו החדש סכום העולה על שכרו אצל המעביד שהפר את ההסכם, הוא יהא זכאי לפיצוי על הפרת חוזה, דהיינו הפרת החובה ליתן הודעה מוקדמת, בגובה השכר שהפסיד. מכאן, כי לשאלה האם המשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה אם לאו, או בכל מקום אחר, אין כל השלכה לעניין זכאותו לקבל את ההודעה המוקדמת. והודגש - התשלום בגין ההודעה המוקדמת שבו מחויב המעסיק נעשה רק מקום שבו הפר המעסיק את חובתו למסור הודעה מוקדמת על כוונתו להעביר את המפעל לידי אחר.
לאור כל זאת, נפסק כי העובדים זכאים לדמי הודעה מוקדמת.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"
תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה