הקלת המס שהפכה למכשול - רכישת נייר ערך הנקוב במטבע חוץ בידי תושב ישראל

רו"ח נדב הכהן

במאמר זה נעסוק בהגדרת המונח "מדד" כפי שנכללה בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961
DELETE
במאמר זה נעסוק בהגדרת המונח "מדד" כפי שנכללה בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), וזו לשונה:
"'מדד' - מדד המחירים לצרכן כפי שפורסם לאחרונה לפני היום שבו מדובר מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולגבי התקופה לפני שנת 1951 - המדד שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת; ואולם מי שבהיותו תושב חוץ רכש נכס במטבע חוץ כדין, רשאי לבקש שיראו את שער המטבע שבו נרכש הנכס כמדד. על אף האמור, לעניין נייר ערך בידי יחיד, הנקוב במטבע חוץ או שערכו צמוד למטבע חוץ, יראו את שער המטבע כמדד"
ההגדרה האמורה רלוונטית גם לצורכי קביעת רווח ההון הריאלי במכירת נכס, המחושב בדרך של הפחתת הסכום האינפלציוני מרווח ההון.
חדי העין מבין הקוראים יבחינו כי למוכר שרכש את הנכס (הנמכר) במטבע חוץ בהיותו תושב חוץ, העניק המחוקק הישראלי פריבילגיה מיוחדת והתיר לו לבחור את המדד הנוח לו (וכך יוכל לקבל הגנה אינפלציונית אופטימלית לצורכי חישוב רווח ההון הריאלי).
עינינו אינה צרה בתושבי החוץ, אך באנו היום לריב את ריבו של היחיד שהוא תושב ישראל אשר רכש נייר ערך הנקוב במטבע חוץ (או שערכו צמוד למטבע חוץ).
אותו ביש גדא נקלע בשנים האחרונות למצב קפקאי שלא בטובתו, שכן ערכם של מטבעות החוץ השונים - רובם ככולם - יורד בהתמדה ובעקביות בהשוואה למטבע הישראלי.
כפועל יוצא מכך נשללה בפועל מכל יחיד תושב ישראל ההגנה האינפלציונית (שבדרך כלל ניתנת לכל נישום בחישוב רווח ההון הריאלי) כל אימת שמדובר במימוש נייר ערך הנקוב במטבע חוץ (או שערכו צמוד למטבע חוץ).
עיוות מס זה - העולה לכאורה מהוראות הפקודה - מקורו בהנחת העבודה אשר הייתה נהוגה במקומותינו בשלהי המאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית, שלפיה שוויו של המטבע הישראלי (ביחס למטבעות החוץ השכיחים) יכול לנוע בכיוון אחד בלבד - כלפי מטה.
תכליתה של התוספת הספציפית שבסיפא להגדרת המדד הייתה להקל על חישוב רווח ההון הריאלי של היחיד - ככל שמדובר בניירות ערך הנקובים במטבע חוץ או הצמודים למטבע חוץ - "ולתרגם" על נקלה את רווח ההון למונחי המטבע הישראלי בהתאם לשערי החליפין הרלוונטיים לאותו מטבע חוץ.
מסקנה זו עולה גם מהעובדה כי המחוקק הבחין לצורך כך בין נישום שהוא יחיד (אשר ראוי להקל עליו ולחסוך ממנו חישובים מורכבים) לבין נישום שהוא חבר בני אדם (שחזקה עליו כי יידע לבצע את החישובים הנחוצים כדי לחשב את הסכום האינפלציוני המדויק בהתאם לשינויים במדד המחירים לצרכן).
אשר על כן, בשל הנחת יסוד שגויה וכתוצאה מקיבעון מחשבתי ואוזלת ידו של המחוקק מאז ועד היום, נחשפו משקיעים תושבי ישראל (יחידים בלבד) לשחיקת הון ריאלית (בשל תשלום מס על רווחי סרק) כל אימת שהם מדווחים על רווחי הון ממימוש ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ או הצמודים למטבע חוץ.
תוצאת מס קשה עוד יותר (שלא להשתמש בביטוי חריף מכך) פוקדת את המשקיע היחיד המדווח לפקיד השומה על הפסד הון ממימוש ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ או הצמודים למטבע חוץ.
במקרה כזה, תוך כדי גילוי דבקות מרשימה בהנחיות רשות המסים בישראל, ישלול פקיד השומה מהנישום את הזכות לקזז את מלוא ההפסד שספג (שמחושב כידוע בשקלים נומינליים, ללא התחשבות בשיעור העלייה במדד המחירים לצרכן בתקופה הרלוונטית), ויסביר לנישום כי אינו זכאי לקזז - לצורכי מס - את אותו חלק מההפסד המיוחס לשחיקת ערכו של מטבע החוץ בתקופה הרלוונטית.
לצורך הבהרה נניח כי ראובן רכש ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ תמורת סכום של 100,000 דולר, שהיה שווה לערך לסכום של 400,000 ש"ח ביום הרכישה (ארבעה ש"ח לדולר).
כיום מוכר ראובן את אותם ניירות ערך ששווים ירד בינתיים לסכום של 80,000 דולר, שהוא שווה ערך ל-280,000 ש"ח (שלושה וחצי ש"ח לדולר).
והנה, אף על פי שראובן הפסיד לכל הדעות סכום נומינלי של 120,000 ש"ח (שלא לדבר על הפסד ההון הריאלי), יסביר לו פקיד השומה כי יוכר לו לצורכי המס הפסד הון בסכום של 70,000 ש"ח בלבד, המחושב אך ורק בהתאם להפסד במטבע החוץ הרלוונטי (20,000 דולר) ובהתאם לשווי בש"ח ביום המימוש (שלושה וחצי ש"ח לדולר).
במילים אחרות, פקיד השומה ישלול מראובן את האפשרות לנכות לצורכי מס הפסד מובהק של 50,000 ש"ח (100,000 דולר כפול חצי שקל), ויסביר זאת בכך שאילו היה שער הדולר מתחזק ביחס לשקל - היה ראובן פטור מתשלום המס בשל הרווח המיוחס לשחיקת השקל בהשוואה לדולר.
להנחת דעתו של ראובן ההמום ימשיך ויסביר לו פקיד השומה כי תוצאה דומה חווה כל יחיד תושב ישראל שבבעלותו פיקדון במטבע חוץ, באשר הפרשי השער החיוביים שיפיק יהיו פטורים ממס אך הפרשי השער השליליים לא יותרו בניכוי לצורכי מס הכנסה.
אילו היינו אנו בנעליו של ראובן - זו תשובתנו לפקיד השומה:
1.אין דין פיקדונו של היחיד (במטבע חוץ) כדין השקעתו בניירות ערך (במטבע חוץ) אשר נרכשים משיקולים רבים ומגוונים, והשיקול של הפרשי השער אינו הדומיננטי שבהם.
2.תכלית החקיקה בנושא הפרשי השער והפרשי המדד הייתה אך ורק למנוע הטלת מס על רווחי הסרק של היחיד (שמקורם בהיחלשות השקל) ולא יותר מכך.
3.אין להעלות על הדעת כי המחוקק הישראלי בחר במודע להפלות לרעה (בהקשר זה) משקיע בניירות ערך שהוא יחיד תושב ישראל, בהשוואה למשקיע אחר שהוא תאגיד או בהשוואה למשקיע אחר שהוא יחיד תושב חוץ.
הכותב - ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'



תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה