עבודה בשני סניפים באותו יום

למעביד יש שני סניפים בשתי ערים שונות. יש לו עובדת שעובדת באחד הסניפים מיום א' עד יום ה' שש שעות ליום, מ-8:00 עד 14:00. יום אחד היה חסר למעביד עובד בסניף השני ובשעה 14:00 הוא שלח את העובדת במונית לסניף השני, כמובן בהסכמתה המלאה של העובדת. הנסיעה ארכה שעה וחצי והיא עבדה בסניף השני ארבע וחצי שעות. המעביד שואל איך עליו לשלם לעובדת בגין יום יוצא דופן זה? תשובה מאת עו"ד דוד חיימוביץ'
DELETE
על המעביד לשלם לעובדת 100% בגין תשע שעות, 125% בגין שעתיים ו-150% בגין שעה אחת.
קודם כל חשוב לציין כי בעניין דנן המעביד לא עבר על החוק. החוק החשוב לענייננו הוא חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "החוק"). ההגדרה של שעת עבודה מופיעה בסעיף 1 לחוק. החוק קובע, בין היתר, כדלהלן: "'שעות עבודה' פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה...". העובדת עמדה לרשות העבודה שש שעות בסניף הראשון, שעה וחצי כשנסעה מסניף הראשון לסניף השני וארבע וחצי שעות כשעבדה בסניף השני. ביום ספציפי זה, העובדת עמדה לרשות העבודה 12 שעות ועל המעביד לשלם לה בגין 12 השעות הללו.
הנסיעה בין שני הסניפים אינה דומה לנסיעתה של העובדת לעבודה בבוקר מביתה ו/או לנסיעת העובדת הביתה מהעבודה אחרי הצהריים. בשתי הנסיעות הללו העובדת אינה עומדת לרשות העבודה. לעומת זאת, בנסיעתה בין שני הסניפים העובדת כן עמדה לרשות העבודה ואזי על המעביד לשלם לה בגין זמן הנסיעה בין שני הסניפים.
כאמור לעיל ביום ספציפי זה, העובדת עמדה לרשות העבודה 12 שעות, דהיינו, שש שעות עבודה בסניף הראשון, שעה וחצי זמן נסיעה במונית וארבע וחצי שעות עבודה בסניף השני. על פי היתר כללי, במקום עבודה שעובדים בו חמישה ימים בשבוע מותר למעביד להעביד עובד עד 12 שעות ליום מבלי לקבל היתר פרטני ממשרד העבודה/ משרד התמ"ת. ההיתר הכללי קובע, בין היתר, כי במקומות עבודה שבהם עובדים חמישה ימים בשבוע, בחמשת ימי העבודה הרגילים מותר להעביד את העובד במספר שעות השווה להפרש שבין יום עבודה של תשע שעות ליום עבודה של 12 שעות ובלבד שהעובד לא יעבוד יותר מ-15 שעות נוספות בשבוע המסוים. במקרה דנן בשבוע המסוים ההוא העובדת עבדה ארבע פעמים שש שעות ו-12 שעות פעם אחת או 36 שעות שבועיות, כאשר יש 43 שעות רגילות לשבוע ורק מהשעה ה-44 יש להתחיל לשלם שעות נוספות מבחינה שבועית.
המשרה הרגילה של העובדת היא שש שעות ליום. השעות בין שש שעות לתשע שעות לא היו שעות נוספות אלא שעות עודפות. על שעה עודפת משלמים 100%. לעומת זאת, השעה ה-10 והשעה ה-11 הן השעתיים הנוספות הראשונות מבחינה יומית ועליהן משלמים 125%. השעה ה-12 היא השעה השלישית של השעות הנוספות מבחינה יומית ועליהן משלמים 150% מבחינה יומית. סעיף 16(א) לחוק קובע כדלקמן: "הועבד עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-1¼ מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-1½ מהשכר הרגיל".
יש שני מבחנים לשעות נוספות, יומי ושבועי, ואם לפי מבחן אחד בלבד יש שעות נוספות, חובה לשלם את התוספת עבורן, למרות העובדה שעל פי המבחן השני לא היו שעות נוספות. העניין דנן ממחיש כלל זה. העובדת לא עבדה שעות נוספות מבחינה שבועית, היא הרי עבדה רק 36 שעות שבועיות, אבל מאחר שהיא עובדת חמש פעמים בשבוע וביום ספציפי זה עבדה 12 שעות, על המעביד לשלם לה בגין שלוש שעות נוספות: עבור השעתיים הנוספות הראשונות 125% ועבור השעה הנוספת השלישית 150%.
המשיב – מומחה לדיני עבודה, המחלקה המשפטית, חברת חשבים ה.פ.ס-מידע עסקי בע"מ
תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה