פטור מדמי ביטוח בגין הכנסה פסיבית עד 2007 - פס"ד רוברטס

רו"ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי כהן

ביום 9 באפריל 2013 דחה בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 46003-06-11) את ערעורו של המוסד לביטוח לאומי, וקבע כי דיווידנד ששולם למר רוברטס בשנת 2007 מחברה שבשליטתו פטור מדמי ביטוח, אף על פי שסכום הדיווידנד עלה על שכרו, וזאת אף שטרם הגיע לגיל פרישה.
DELETE
ביום 9 באפריל 2013 דחה בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 46003-06-11) את ערעורו של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), וקבע כי דיווידנד ששולם למר רוברטס (להלן: "המבוטח") בשנת 2007 מחברה שבשליטתו פטור מדמי ביטוח, אף על פי שסכום הדיווידנד עלה על שכרו, וזאת אף שטרם הגיע לגיל פרישה.
רקע עובדתי
●בחודש אפריל 2006 מלאו למבוטח 65 שנה. על פי הוראות חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, בחודש אוגוסט 2007 הגיע המבוטח לגיל פרישה. המבוטח עבד בחברה משפחתית כשכיר, והיה בעל השליטה בחברה. בשנת 2007 קיבל ממנה דיווידנד. הכנסותיו מהדיווידנד בשנת 2007 עלו על שכרו בשנה זו. המל"ל דרש מהמבוטח לשלם דמי ביטוח לשנת 2007 בגין הכנסותיו מהדיווידנד (לעניין החלק היחסי שלפני הגיעו לגיל פרישה), מכוח תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 (להלן: "תקנה 15"). לטענת המבוטח הדרישה אינה כדין, מאחר שבשנת 2007 היה מעל גיל 65.
●סלע המחלוקת בין המבוטח למל"ל נסב סביב הסוגיה אם יש לחייב בדמי ביטוח דיווידנד ששולם למבוטח שטרם הגיע לגיל הפרישה "החדש", אך הוא מעל גיל 65 (הגיל שרשום בתקנה 15 כגיל מרבי לחיוב לפי התקנה).
●בית הדין האזורי (ב"ל 14798-06-10) קיבל בשעתו את טיעוני המבוטח וקבע שאין לחייבו בדמי ביטוח בגין הדיווידנד אף על פי שלא הגיע לגיל הפרישה החדש.
●לדעת בית הדין, היה ראוי להתאים את נוסח תקנה 15 לשינוי החקיקתי בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, לאור סעיף 1(א) לחוק יסוד משק המדינה שלפיו "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות". כלומר, התאמה זו יכולה להיעשות בחקיקה בלבד ולא על ידי פרשנות.
החלטת בית הדין הארצי
בית הדין הארצי אישר את החלטת בית הדין האזורי והוסיף:
●אין חולק כי חובת תשלום דמי הביטוח נקבעה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995. החוק מסמיך את השר להתקין תקנות למקרים מיוחדים, ומכוח הסמכה זו נחקקו תקנות הביטוח הלאומי, לרבות תקנה 15.
●מנוסח תקנה 15 עולה כי התקנה צמצמה את הגיל המרבי ל-65 שנה בלבד, על פי הסמכות המוקנית למתקין התקנות מכוח סעיף 371(א) לחוק: "פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכלית חוק הביטוח הלאומי, שהרי קיימים מקרים שבהם מבקש המוסד, או מבקשת המדינה, להחיל הסדרי תשלום חריגים בהגיע מבוטחים לגיל מסוים או בהתקיים תנאים אחרים...".
●בית הדין אינו מקבל את פרשנות המל"ל שלפיה בכל פעם שמצוינות בחוק הביטוח הלאומי התיבות "גיל 65", יש בהכרח לפרשן כאילו הכוונה לגיל פרישה (בית הדין מוסיף כי אם הפרשנות נועדה להיטיב עם המבוטח יש מקום לקבוע אחרת, אך אין הדבר נכון בנסיבות המקרה דנן).
●בית הדין אף דחה את טענת המל"ל שלפיה תיקון חוק הביטוח הלאומי נעשה במסגרת חוק ההסדרים ולכן לא ניתן היה לתקן את התקנות, משום שהדרך לתיקון התקנות פשוטה מדרך של תיקון החוק.
לפיכך, מבוטחים שהיו בשנים 2007-2004 בין הגילאים 65 ועד גיל הפרישה החדש - ייתכן שהם זכאים להחזרי דמי ביטוח ששולמו על הכנסותיהם הפסיביות.

הכותבים - ממיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט)


תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה